זול נגיש ושימושי

והיום: לאבלו אותו שם נרדף לשפתון לחות בעצם השתדרג עם השנים, היום ניתן למצוא תחת שמו כבר הרבה יותר מסתם שפתון לחות. care gloss & shine זה שמו המדוייק של המוצר. זהו בעצם ליפגלוס בעל ברק אך לא ללא נצנצים. הוא מאוד לחותי והעמידות שלו, כמו של כל גלוס, לא גבוהה מאוד אבל לא נמוכה בכלל. מוצר שבהחלט מפתיע לטובה. בניגוד לכמה גלוסים אחרים אני לא הרגשתי בדביקות על השפתיים או בתחושה לא נעימה, להפך, הרגשתי שהוא לחותי ולא דביק, בעל ריח עדין מאוד שלא הפריע לי בניגוד לכמה מוצרים אחרים. המוצר בא ב5 גוונים, אותם ניתן למצוא בפארמים: שקוף, ורוד בהיר, ורוד מסטיק, אדום, חום שזוף. הגוונים לא מאוד עזים, אך נותנים גוון יפה לשפתייםובהחלט מספקים דרישה למראה טבעי נקי ויום יומי. אני מחזיקה שניים בתיק ולוקחת לכל מקום. זה שאני הכי אהבתי הוא השקוף. גם בפני עצמו וגם מעל שפתונים אחרים לברק נוסף. בעיניי, שווה. המחיר, שווה גם הוא: 20 שקלים חדשים. בתמונה, מימין לשמאל: שקוף, ורוד מסטיק ואדום.

חשוב מספיק כדי לתת לזה במה:

החלטתי לערוך את הפוסט הזה כדי להדגיש כמה זה חשוב. אני לא בעד לפטפט, לדבר ולהתהדר לי בנוצות טווס שאינן שלי. אני גם לא אפרסם משהו שאיני מאמינה בו. אני לא מאמינה בעזרה חד פעמית, גם לא בעזרה שבצילום, פרסום סתמי וכו'. אני אוהבת לעזור, אני אוהבת לתרום, הייתי שמחה לתרום יותר. המרכז לסיוע נפגעות ונפגעי תקיפה מינית הוא מקום חשוב, מקום קסום. מקום שעוזר ומקום שיש בו מתנדבים סביב השעון שעוזרים לאנשים. למי שלא יודעת, אני מסיימת את לימודי המשפטים שלי והתחום שבחרתי לי הוא קידום זכויות אדם, אני מחפשת לעשות התמחות בעמותה, אחת מהן היא זו. חברה טובה מתנדבת שם, אבל איני יכולה לחשוף פרטים על המקום חוץ מהעובדה שהמתנדבים עושים עבודת קודש. הבזאר הוא רק למרכז זה, אך חוץ ממרכז זה קיימים מספר מרכזים שבהם אפשר לתת מעצמך ולתרום לאלו שזקוקים לכך. אני התנדבתי במקלט לנשים מוכות, העברתי סדנאות איפור וסטיילינג - לא היו מילים לתאר את האושר על פניהן של הדיירות במקום. החוויה הייתה מרגשת ואני עושה זאת על בסיס קבוע. אני מתנדבת במרכז לנשים שעוסקות בזנות. נשים המכורות לסמים, המראות שם קשים אך המקום מעניק להן פינה חמה, ארוחה חמה, ויחס אנושי. גם בפנימיות יש צורך בהתנדבות, כיום אני מנסה להתחיל פרוייקט של טיפוח אישי לבנות הפנימייה בה חברה שלי עובדת. כדי שילמדו ויבינו, יתאפרו כמו שצריך ובעיקר שידעו שלמישהו כן אכפת. מי שרוצה, יכולה גם לתת מזמנה בחניכת ילדי פליטים. כן, גם את זה אני עושה מדיי פעם כאשר מזדמן לי. לצערי אין באפשרותי לעשות הכול מהכול על בסיס קבוע, אבל אני משתדלת. מעבר להרגשה הטובה שלי, העיקר הוא בהרגשה הטובה על פני האנשים להם את עוזרת. ולראות חיוך של ילד שהצליח להשתלב בקריאה בכיתתו, לומד עברית לאט לאט ומצליח שווה לי הכול. למזוג כוס תה, לאישה שנאלצת לחיות ברחוב זה דבר מספק. לא באתי ורשמתי על מנת להתפאר במעשיי ובעצמי, אלא לחשוף לעולם שלא כולם מכירים. בגלל הסיבות האלה אני מרגישה מאוד בנוח לפרסם את הארוע הזה.ולומר לכולם בלב שלם שזה שווה. שזה כדאי ושזה מאוד נחוצ. בסופ"ש הקרוב - בזאר מעצבות/ים של מרכז סיוע ת''א-100% תרומה , הנה זה מגיע - בזאר המעצבות והמעצבים של מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב – הקניות הכי שוות שלכם הן 100% תרומה! הבזאר יערך בסופ''ש הקרוב 25-26 לדצמבר בגני התערוכה, ביתן 16 מעל 400 מעצבים תרמו לנו!!!! הולך להיות אירוע מאוד גדול ומרגש ... נשמח לראות את כולכן/ם בבזאר ו.... תעבירו הלאה! להתנדבות באירוע: http://bit.ly/mitlabshot קיבלתי את זה למייל. נראה לי חשוב מספיק כדי לפרסם את זה. אני אהיה שם.

אז הוא חזר מהמתים!

המחשב שלי חי! ועובד... הזמן בלעדיו גרם לי לתהות רבות ולהחליט על קיומה של פינה חדשה אחת לכמה זמן (ככל הנראה אחת לשבוע) פינת ה "זול נגיש ושימושי" בה אמליץ על מוצר אחד שהוא טוב בעיניי, במחיר שפוי. המוצר יהיה נגיש בארצנו הקטנטונת ושימושי (שוב - בעיניי) יכול ופעם ב...אני אסקור מוצר שיש להזמינו מחו"ל. *המוצרים שאני סוקרת הם אינם מוצרים שאני מקבלת לסקירה מרשתות או פירמות. הסקירה והדעה היא שלי בלבד ולא תלוייה בדבר. אם אסקור מוצר אותו קיבלתי ע"י יח"צ כמובן שאיידע. eye touch של soft touch קונסילר חביב בצורת טוש. החומר יוצא ע"י סיבוב קטן. ההנחה יכולה להעשות בעזרת המברשת, את הטשטוש אני עושה עם האצבעות. לי הוא מכסה כהויות רציניות מתחת לעיניים ופגמים בעור - קלים כקשים. העמידות שלו גבוהה ביותר, החזיק עלי יום שלם ללא תזוזות, ללא הדגשת קימטוטים וללא תזוזה. השתמשתי בו גם כבסיס לצללית והוא עשה עבודה טובה. מחירו הגיוני וסביר ביחס לכמות של 2.5 מ"ל - 90 ש"ח. שימוש נוח וללא ספק הוא אחד המוצרים החביבים והשימושיים בתיק האיפור האישי כמו המקצועי שלי. צילום: יח"צ סופט טאצ'

המחשב שלי עידכן עצמו למוות...

עד שהוא יתוקן אני נאלצת להשתמש במחשב של בן זוגי...לא נוח לי ממנו. אני מרגישה שהתרגלתי למקלדת שלי, האישית, שאני רגילה לרכות המקשים בה. פיתחתי אהבה ללפ-טופ שלי. אני מרגישה נורא נכה בלעדיו(-: אז עד שהוא יחזור (בקרוב אני מקווה) אני לא כותבת . מעין מחאה שקטה שלי עם עצמי על חוסר הנוחות. אני מאמינה שברגע שהוא יחזור אני אעלה משהו חדש ומרתק (או לא מרתק). נתראה בקרוב

רשמים מאלקליל...היה טראומטי

החלטתי לעשות מעשה, לא אומרת שחכם במיוחד, אבל ההחלטה נפלה! למרות הגשם הסערה הרוח חוסר החנייה! החלטתי להגיע היישר מן הלימודים למכירה של אלקליל. הייתי בטוחה שבשעה 2 בצהריים כולם בעבודה, מה גם שהגשם המטורף שגרם לי לייבב כמו חתול בגשם ולשבת עכשיו מול המחשב מכוסה בשכבות טישו וערמות מירמור, גרם לי לחשוב שאולי לא יהיה שם גהנום עלי אדמות...טעות! חמורה. חוסר חנייה, חניון, כניסה לבניין, רטובה, נשימה, לחץ! מלחיץ שם, אני שונאת לפשפש בערימות ולכן החלטתי להתמקד. מה היה לנו? קליניק: קיטים מוקטנים ושווים ב20-30 ש"ח, קרמים, סבונים, ליפסטיק, גלוס, מסקרות (חומות בלבד) איילינרים (רק בברונזה), מייקאפים וקונסילרים שמתאימים לכהות עור. אסתי לאודר: כנ"ל. מאק: בלאגן! בעיקר קולקציות. האמת, לא הרבה סחורה. רק אם יש משהו ספציפי אולי שווה להגיע. הבלאגן חגג, המקום היה מלא באבקות ונראה כמו אחרי "פיגוע בחדר איפור של דראג קווין". זוועה. צלליות, עפרונות עיניים, מייקאפים, פודרות, סמקים ומה לא?! אז פיינטים, פיינט פוט ודומיהם אין! צריך גם לבדוק תאריכים. המוני נשים היסטריות, קופות עמוסות - חיכיתי שעה בתור. קניית מוצרים באלפי שקלים ואני, שרכשתי 2 עפרונות לאחותי בצבעים עזים, אודם של אסתי, אודם של מאק מהקולק' השחורה שהסתנן, אודם נוסף ממאק בסגול כהה, ושימר. מסקנה: אם יש לך כוח סבל, רצון לפשפש, להדחף, יש לך מה לקנות (על אף שהקנייה בסטוקים מוזרה כי תאריכי התפוגה הם שנה + - מהיום) ויש לך בעיקר זמן פנוי וסבלנות. הגעת למקום הנכון! אם את גרה רחוק - לא שווה. שעת עבודה שווה יותר, החניון יעלה לך יותר ובכלל, מי רוצה לצאת מהבית בגשם הזה?! למעלה:נשים בהיסטריה. למטה: ההמתנה בקופה

פירגון זו לא מילה גסה.

לאחרונה יש בי תחושה מוזרה. תחושה שאין או שיש בה אחיזה במציאות. הפירגון ככל הנראה מש מן העולם או שמא המילה נעלמה מן הלקסיקון. ולמה אני מתכוונת? שהרי עולם הבלוגים הוא עולם מפרגן ביותר. ואני לא צוחקת, הפירגון בין הבלוגרים והבלוגריות הוא פשוט משמים בעיניי, אם אין מה להגיד אז אין - לא כותבים. וכשיש על מה לפרגן, מפרגנים מכל הלב. בלוגי האופנה השתלטו על הרשת, כולם מכירים באופן וירטואלי את כולם, כולם מציצים לכולם וללא ספק בלוגי אופנה צצו כפטריות אחרי הגשם. מי שהרוויח הוא ללא ספק הבלוגרים והבלוגריות, במיוחד אלו שהבלוג הוא סוג של חשיפה תקשורתית עבורם. אלו שמקבלים מתנות ויוצאים לארועי יח"צ כאילו היו נינט ביום עמוס. כל בלוגרית אופנה תגיע לכל ארוע אליו תוזמן ותחמוד לעצמה מתנות. כמה כייף! אני חושבת שזה פשוט נהדר! אבל לא על פירגון אמיתי באתי לדבר, אני מדברת על הפירגון בתעשייה. וכאשני אומרת בתעשייה אני מתכוונת לזו שאני חלק קטן ממנה, עולם הסטיילינג (כמה אופנתי להיות סטייליסט לא?!) ועולם האיפור. 2 העולמות הללו מקבילים ובד"כ לא נפגשים. אצלי הם נפגשו לפני מספר שנים - לפני שסטייליסט היה מינוח אופנתי להחריד. אז כבר כמה שנים שאני מתפקדת כסטייליסטית ומאפרת, בשנה וחצי שנתיים האחרונות אני מתפקדת פחות ופחות עקב לימודים ועוד פחות בתעשייה התקשורתית, יותר בתחום האישי בו הרכבת מלתחה וקנינות זה ממש אומנות וכייף לא נורמלי בעיניי. אבל כשאני עובדת בהפקות, אני תמיד אסדר לחברה את התפקיד הלא מאוייש על ידי, תמיד אני אדחוף דווקא את החברה ולא את המאפרת המוכשרת יותר או הסטייליסטית הטובה יותר מזו המוצעת. כן - חברים וחברות זהו פירגון לשמו. אני מפרגנת לך בעבודות ומחלקת את הכרטיסים שלך ואת מפרגנת לי בעבודות בחזרה. כן כן!!! תמשיכי לחלום יקירה, שהרי זה לא קורה בחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים אני המפרגנת, אני זו שעוזרת מסדרת ומייחצנת עד בלי די, לעומת זאת, אני זו שיושבת בבית ושומעת מחברה "יוו, הייתי בהפקה מדהימה עם סטייליסטית אחת, אולי את מכירה (זורקת שם) כן כן היה מדהים הצוות הכי כייפי שעבדתי איתו". חלילה שאותה אחת תספק עבודה בשבילי. זה ממש לפרגן הרבה מעבר ליכולתה. וכשאת יושבת בפגישת הפקה - למה שלא תרצי לעבוד עם מישהי שאת מכירה ויודעת את העבודה (וכן, אני מפרגנת כאן לעצמי) למה שתרצי לעבוד עם מישהי אחרת שלצורך העניין למדה להיות סטייליסטית בבית ספר לסטיילינג כזה או אחר שצץ במדינתו? זהו יקיריי - חוסר פירגון. עוד חוסר פירגון - הוא לראות עבודה של מישהי מסויימת, אני הרי יודעת שראית את העבודה, לא תפרגני?! לא! היא לא תפרגן. ואם אני מעיזה לא לראות עבודה אחת שלה? לא להספיק להתקשר לומר שזה מקסים בעיניי (גם אם לא, אני אוהבת לפרגן ולתמוך) אבוי לי, אני מקבלת טלפון זועם, בצידו השני "למה לא אמרת כלום?! מה לא ראית עוד?! יווו, היה מהמם עבדתי עם סטייליסטית מדהימה, מישהי חדשה, קוראים לה אירנה (שם בדוי) היא חדשה בתחום, היא יפה מאוד, ממש כוסית..כן כן...לא אמרתי להם עלייך כי אני מעדיפה לקדם שמות צעירים..." אז או שאני זקנה, או שאני לא מבינה. ואולי אני תמימה? ואולי לא...אולי הציפיות שלי כל כך אמיתיות, אני מצפה שינהגו בי כמו שאני נוהגת באחרים, במיוחד אם ידוע על עבודה לא מאויישת כזו או אחרת ואני יכולה לעזור למישהי לעבוד. הרי למה לפרגן לי? אני לא כוסית מדהימה, חצופה עם מרפקים מברזל שדוחפת ודוחפת. אני רק אני, בג'ינס, בגופיית סבא ובסניקרס הכי פאקינג מושלמות שתתקלו בהם אי פעם. אני לא נכנעת לסטייל הג'ינס המלא קרעים והמשקפי ראייה מפלסטיק בעלות מסגרת עבותה ושחורה. אני לא לובשת חצאיות מותן וחולצות מויצ"ו. לעומת זאת, לי יש כישרון - ומה יש לך?! *השמות בדויים, אין לי שום כוונה לפגוע או להעליב. רק לספק מבט קצרצר על תעשייה שנראית זוהרת מבחוצ וצבועה מבפנים