יום רביעי, 27 בינואר 2010

זול, נגיש ושימושי - אדום ליום יום.

נפתח בהתנצלות. תקופת בחינות אחרונה והלחץ בשיאו. הזמן דוחק, הבחינות מגיעות בשרשרת ואני קצת מאבדת עשתונות. אבל משהו שעשה לי מצב רוח טוב זה אודם אדום פשוט ונחמד. ליום יום. בדרך כלל בשעות הבוקר אני לא נוהגת להתהדר באודמים אדומים. מבחינתי זה דורש איפור מלא אבל עדין, ועור פנים חלק וללא פגמים בכדי שהאדום יראה נהדר, משורטט ויבליט בצורה מושלמת את השפתיים. כמובן שצבע אדום, כמו כל צבע דומיננטי דורש גם תוחם. על מנת שיתקבל מראה נהדר, קסום ומסודר למשעי. כל ההקדמה הזו הייתה בשביל גוון אודם אדום שמצאתי לי בשיטוט בפארם. אודם בגוון 22 מספר מסדרת "ניו שיק"של פופה, הוא האדום ליום יום שלי! הוא אדום עם תת גוון ורוד כתום, לא צעקני ונמרח בקלות. הוא לחותי, כמעט חסר ריח ונעים מאוד על השפתיים. הוא לא מתחייב להיות עמיד והוא גם לא כזה. אצלי הוא חודש רק כשאכלתי ושתיתי. נחמד שיש בו גם מראה קטנה לתיקון. אין צורך בגלוס מעליו כי יש לו מעין ברק לחותי ויפה. כיוון שהמוצרים של פופה תמיד במבצע הוא עלה כ50 שקלים. מחיר שווה לכל נפש. כיוון שבזול עסקינן, התאמתי לו תוחם שפתיים זול במיוחד שעושה עבודה נפלאה. עיפרון שפתיים של פרו ביוטי בגוון 27 שעלה 10 שקלים בחנות "ברוריה" בדיזנגוף סנטר. המריחה מדוייקת, העיפרון מתחדד טוב ולא נשבר ותואם בדיוק את גוון האודם שרכשתי ממליצה בחום! ועכשיו, חזרה לדיני ראיות. ובהצלחה לכל מי שנמצא גם כן בתקופת בחינות.
*התמונה של התוחם רעה, המצלמה רעה והחתול שלי דוגמן על נדחף!
התמונה של האודם היא מהאתר של פופה.

יום שני, 18 בינואר 2010

זול נגיש ושימושי בסימן טיפוח השיער.

לכל המפנפנות באשר הן. אתן בטח מכירות את המוצר, הוא לא חדש בשוק כלל וכלל, עד היום לא בדקתי עליו כי הוא סבל בעיניי מפרסום יתר, מה שגורם לי לא להתנסות. לכן לי הוא חדש יחסית. אני לא מהמפנפנות למדהרין. אין לי את הטקסיות הרבה בהחלקת השיער, אני משתמשת בפן לצורכי ייבוש בלבד. הבעיה, זה שורף את השיער. הפיתרון, ללכת לחפש תכשיר מדופלם ולא יקר יחסית שיבודד את החום של הפן מהשיער, רצוי שיהיה טבעי. הממצא: פיטו פריז! אז ככה, מטרת התכשיר היא לעזור להחלקת השיער, לרכך אותו ולבודד מן החום של הפן. התוצאה: נהדרת! השיער נעים מבריק וחלק יחסית. תכשיר שמבטיח וגם מקיים. הכמות יחסית גדולה ומספיקה לארוך זמן. יש לציין כי אחותי המחומצנת והמפנפנת משתמשת גם בתכשיר והתוצאות מופלאות! מומלץ בחום! למצוא ברשתות הפארם במחלקת הטבע, המחיר הוא כ- 89 שקלים לכמות של 100 מ"ל  

יום שישי, 15 בינואר 2010

"מעצבני העיר" , רשמים מיומנה של שורדת.

ביקור ב"מעצבי העיר" הוא משהו שהוא בגדר חובה אצלי. מאז שהם התחילו אני ואמא לא פספסנו אחד. לא בגלל שזול שם. כי לא זול שם. אלא בגלל שזה לפעמים איגד המון מעצבים אהובים תחת קורת גג אחת ללא צורך בשיטוט ברחוב. השנה, הורידו את המילה "שוק" מהארוע. ממש בטעות כנראה. כי זה עדיין - שוק. אתמול, חמישי, בשעה 19:30 שמתי את פעמיי עם אמא לגני התערוכה. אפס ציפיות אפס אכזבות. אני תמיד באה עם מטרה, בד"כ לאחר שאני מכירה את הקולקציות ויודעת מה אני רוצה. השנה: תיק, שמלה, מכנס שחור. יצאתי עם 2 שמלות. נהדרות. מרוצה עד הגג. אז מה היה שם? קודם כל, השנה הארוע לא היה בטרמינל 1. הוא היה בביתן אחר. קטן יותר. עלות כניסה לארוע היא 15 שקלים, בעיניי מוגזם, החנייה עולה 20 שקלים גם כן. לדעתי היו פחות מעצבים. החלוקה הייתה נוחה, אקססוריז במקום אחד וביגוד במקום אחר. ממש 2 מתמחמים. בכניסה עטים עליכם סלבס ארצנו ומנסים למכור לכם צעיף למען בע"ח. תודה, אני לא אקנה צעיף כעור כאשר אני מאכילה 101 חתולי רחוב, דואגת לחזי הפרטי שלי ואצל ההורים מתפתח גן חיות. ככה שהשאלה "ומה את עשית בשביל בע"ח" הותירה את אמא מתחכמת עם מר אורי גוטליב ומסבירה לו כמה בע"ח היא באמת מאכילה. היא שאלה אותו "ומה אתה עשית בשביל בע"ח?!" והוא ענה "קניתי צעיף". אכן כן. סך הכול זה לא המקום למציאות זולות. אבל בהחלט אפשר להעביר שם זמן בשיטוט ומלחמה אמיתית עם נשים שלא יוותרו עד שלא ידרכו עלייך, יקמטו אותך ויחטפו לך מהיד (כן כן!!!) פריט שבחרת. לכל ההמולה הנשית הזו מצטרפות המוכרות. טונות של לחץ חברתי בבחורות שמדגמנות את הבגדים המעוצבים של המעצב הנחשק אותו הן מייצגות. אז לא מאמיל'ה ב"יוסף", אני לא תמיד הולכת עם הגרביון הירוק והנעליים השטוחות הללו, ככה שמחמאה בסגנון "יווו! ככה! בול! כמו שאת זה מעלף עלייך!!!" לא קונות אותי, מי לעזזל מינה אותך לסטייליסטית על?! וכן זה שילוב נורא, ולא אני לא צריכה שתעמדו לי כולכן, כל ה-5, על הראש. אבל כן, אני אקח את השמלה שהייתי לוקחת 10 דקות קודם, מינוס הכאב ראש שעשיתן לי, רק אם הייתן מתרחקות. חשבון בבקשה?! שלא תטעו לחשוב שזה רק ביוסף. אצל כולם זה ככה. ועכשיו, להמלצות. הכי כייף. רצוי לבוא בנעליים נוחות שקל להוריד לטובת מדידה, לכל מעצב יש תא אחד למדידה - בד"כ לא פנוי. ממליצה על טייטס שחור או אטום או כל דבר שאפשר להשאר בו חשופה על מנת למדוד את הפריט הנחשק בו בחרת לאחר המלחמה הקטנה שניהלת כדי להשאר בחיים. גופייה צמודה תשרת את אותה מטרה (אני הלכתי בספונטניות. לקחתי בוקסר שחור מעל גרביון וחזיית ספורט - ושכולם יראו ויראו). דבר נוסף, איפור. לא לא ולא! זה מלכלך את הבגדים זה מורח את האודם ואין ממש זמן לסדר אותו כל רגע ורגע. אהה כן, סבלנות - הרבה ממנה ונחישות גם כן! לגבי מעצבים שאהבתי במיוחד: באקססוריז יש לנו את :רובי סטאר, הדברים משגעים כרגיל, אבל נראה ששום דבר לא מתחדש מעונה לעונה. sumka שהיא מעצבת חדשה של תיקים וארנקים בדמוי עור ובחומרים מגניבים. מחירים סבירים ביותר ותיקים מקסימים, בקרוב היא פותחת חנות ברחוב רמב"ם בת"א. פיינשמקר, תיקים מרהיבים לחלוטין מעור משובח בעבודת יד ובמחירים לא זולים, אבל אם נשווה תמורה למחיר אני מצאתי אותם משתלמים. קרני- מעצבת תכשיטים שגיליתי לפני כמה שנים כשהיא הציגה לראשונה, שרשראות וצמידים במראה גורמט גס ונהדר בשילוב עם חומרים אחרים. שוב, תלוי מה ההגדרה שלכם לזול - בעיניי משתלם. בגזרת הביגוד: אלונה בר- יונה, מעצבת שאני אישית מאוד אוהבת. שמלות בגזרות מחמיאות וקלאסיות. קווים נקיים ובדים נעימים, אני שפוטה של השמלות שלה כבר 3 שנים בערך. ממליצה בחום לבדוק. יוסף - כי אי אפשר בלי, שווה הצצה, מגוון פריטים שמתאימים בעיקר לבחורות אמיצות. הקולקציה השנה רוקיסטית שכזו ולכן אהבתי אותה מאוד מאוד.המחירים סבירים יחסית לחנות. מתאים למי שמוכנה לשלם בין 300 ל1000 ש"ח לפריט. רוס אובטה, פעם ראשונה שהציגו. הדברים יפים, החומרים איכותיים והמחירים לא נוראיים. 450 ש"ח לשמלה ממשי בגזרת חולצה גברית עם חגורה זה לא סוף העולם בעיניי.גראונד לנד - המעילים שם שווים לחלוטין! סביבות 400 ש"ח. נרשמו לרעה: רונן חן, ושוגר דדי עם סחורה מאכזבת וצפיפות נוראית, טוב נוסיף גם את אקסלה - גם שם היה דיי נורא ולא משתלם ביחס למחירי החנות. בסופו של יום, נרכשה שמלה מהממת של אלונה ושמלה של יוסף, מכנסיים אני אמצא אצלו בחנות כבר, כי שמתי את עיניי על מכנס שאזלה בו המידה שלי. צנוע אך שימושי. יאללה, לכו לבזבז! השוק ימשיך בימים שישי עד שעות הערב המוקדמות ושבת עד 23:00

יום שבת, 9 בינואר 2010

זה כל כך משומש, וינטאג'.

במקום ראשון ברשימת המבוקשים והמשומשים של התקופה האחרונה נמצא המושג הנחשק : וינטאג'. כל דבר שרוצים לשווק טוב, רצוי לשים עליו תווית עם אותיות קידוש לבנה "וינטאג'" הכל וינטאג'. אבל מה זה וינטאג'?! אז ככה, כל פריט שגילו עולה על שניים וחצי עשורים ייחשב לפריט נחשק מסוג זה. בדרך כלל מדובר על ביגוד, תכשיטים ייחשבו לוינטאג' משובח לאחר מאה שנה בערך. אם נחזור לבגדים, אז קיים הבדל בין וינטאג' ליד שנייה. אבל פריט וינטאג' איכותי הוא פריט חדש ולא משומש. ככה שיד שנייה הוא יד שנייה - לעיתים סתם ישן ומשומש. אבל התווית והמחשבה על רכישת שמלה ב-10 שקלים שהיא לחלוטין וינטאג' מדליקה אצל הרבה נשים נורה של רכישה מוצלחת. פריטי וינטאג' יהיו גם מיוחדים יותר. ככה שגם פריטים משנות ה-80 וה90 נכנסים להגדרה. הבעיה היא שבשנים הללו נכנס עוד ועוד ייצור המוני של בגדים במזרח. מה שגורם לאיכות לרדת ולפריט להיות לא מיוחד בעליל. אני לא אוהבת להכליל, אבל בעידן שחנויות יד שניה נהיו דבר אופנתי, המושג הזה התעמעם עד כנעלם. היום כל ילדה בת 16 מתהדרת בחגורה יד שנייה שזוכה לכינוי וינטאג' כאשר היא נשאלת מאיפה הגיע הפריט. בארון האישי שלי אני מחזיקה מספר פריטים כאלה. לאו דווקא לשימוש עצמי כמו השאלה להפקות. בארון יש לי מספר פריטים שהיו של סבתי, וימטאג' אמיתי (אחחח מושג משומש ) חלקם חדשים עם האתיקט. הפריטים לרוב משנות ה-40 ומעלה. דברים מקסימים שאין למצוא בשום מקום במצב חדש. ישנו גם בולרו מקסים שנרכש לפני כ-30 שנה בשוק בירושלים בסגנון בוכרי שהוא רקום בעבודת יד שהיה של אימי. המושג הזה כל כך מאוס, טחון, מרגיז שקשה לעבור יום בלי לשמוע אותו! הכל גם נהיה ב"בסגנון" וינטאג'. איכשהו , זה תמיד עובר ממש בצומת הרחוקה מאוד מצומת וינטאג'. זה אף פעם לא נראה נכון, טוב או מקורי, זה בד"כ נראה סתמי. קיטרתי או לא קיטרתי?! קיטרתי! בהמשך אצלם חלק מהאסוף שלי ואעלה בפוסט נפרד. שבוע טוב! וינטאג' או לא וינטאג'?

יום שישי, 1 בינואר 2010

פוסט פוסט 2009

אני לא מאמינה בלסכם דברים לפני שהם ממש נגמרו. אני חושבת שזה מעין מזל רע. עכשיו כשהשנה נגמרה רשמית וקמנו לבוקרו של יום חדש ושנה חדשה מותר לי. אני לא יודעת עד כמה אני באמת "אסכם". אבל זה בהחלט יהיה אישי וסמי אופנתי בעליל. מה גם שזה סיכום שיכלול דברים חדשים אותם גיליתי במהלך 2009: 1. גיליתי שאני לא הטיפוס שיילך ויקנה בגדים בזויה באלנבי. זה תמיד היה ברור לי אבל השנה ראיתי שאין בזה טעם. 2. אני גם לא אקנה יד שנייה. יש לזה אפקט מזעזע בעיניי בראיה עצמית 3. לא משנה כמה נעליים יהיו לי בארון, אני תמיד ארצה עוד. 4. גם כשהזמנים קשים ואני עובדת פחות - אני עדיין אקנה לי זוג נעליים שאני מפנטזת עליו. 5. כן, השתמשתי במונח מפנטזת על נעליים. 6. איפור הוא מצרך נהדר, אם יודעים להשתמש בו (בראייה על אחרים) 7. הקולקצייה השחורה של מאק - לא עשתה לי את זה בשום דרך כמעט. 8. אני היחידה שלא רכשה את כל הקולקציה השחורה. המאפרת היחידה בארץ כנראה שלא התפתתה. 9. עברתי לגור במקום מסוכן מאוד, אני מתמודדת עם הקושי ביום יום והפחד עולה על גדותיו. 10. אני מתכוונת למגורים בקרבת "אייסברג" ובקרבת חנות הנעליים האהובה עליי והיקרה להחריד "מליס" 11. גיליתי שחנות הנעליים "אלס" היא מגניבה ויש לי הרבה מה לרכוש שם. חנות המפעל ביפו. 12. גיליתי שבגדים יפים, לבישים ומתאימים - לא היו בחנויות השנה. לכן קניתי בברלין 13. קניות בחו"ל הרבה יותר משתלמות מבארץ 14. ריבוי בלוגי אופנה גרמו לי להבין שאני לא אצטלם. אני אלהג להנאתי ללא תמונות אישיות יותר. 15. אני מפרגנת לכל אותן שכן מצטלמות. זה נורא כייף לראות בחורות מתלבשות יפה. 16. כל בלוגרית אופנה רוצה להיות דוגמנית 17. יש כאלה שזה אולי יצליח להן 18. אני לעולם לא אקנה חיקויים 19. גיליתי שרוב נשות ישראל כן יקנו חיקוי מוצהר. 20. עולם החיקויים באיביי נגלה אליי מלוא הדרו - סגרתי בפניו את הדלת 21. שלומית אופיר, התכשיטים שלה...למות... 22. אני מכורה לפיג'מות. 23. אני לעולם לא אלך עם טרנינג מהוה בבית. כי אז אני מרגישה מוזנחת. הטרנינג תמיד יהיה נקי וחדש 24. גרביונים וחותלות, נחלת הכלל כיום, אני גיליתי את זה לפני 5 שנים. כולם צחקו עליי.היום כולן נראות אותו דבר, מה שגורם לי לגרוב גרביונים פחות ולהמעיט שימוש בחותלות. 25. קשתות - כנ"ל 26. המושג הכי מרגיז ומשומש כיום "וינטאג'" מביא לי את הג'ננה. לא יקירתי, יד שנייה זה לאו דווקא וינטאג'. זה סתם משומש! חוצ מזה, היו עוד כמה גילויים אישיים וחבריים במיוחד שאני שמחה שיצא לי להכיר. אני שמחה שיצא לי ללהג פה...ואני הכי שמחה לסיים את התואר! שנה טובה לכולם!