יום שני, 19 ביולי 2010

נעלי מליסה - עוררתי את זעמו של העם (-:

אני לא בעד למחזר אבל הנה למי שלא נתקלה בכתבה שלי על נעלי מליסה.
עתבנתי כמה וכמה אנשים שם...אני לא מבינה למה!?
לא לעגתי לעיצוב - הנהדר, של הנעליים, אלא למחיר תמורת גומי ממוחזר. אוווופ...יש אנשים שלא יודעים לקבל ביקורת.
מעתיקה לפה ומלנקקת בסוף לכתבה בפורטל onlife - תהנו

ככל הנראה אלו הנעליים ההיסטריות ביותר, האופנתיות ביותר, הלוהטות ביותר והחמות ביותר שקיימות על המדף כיום. הן גם הנעליים החמות והלוהטות ביותר שתנעלו על רגליכן הענוגות במזג האוויר המאוד נוח בישראל. ולא, לא לוהטות כי הן יפות בצורה קיצונית, נהדרות או נוחות. הן חמות ולוהטות כי הן עשויות גומי. ממוחזר. ראוי לציין גם שתג המחיר – יקר. ידוע שממוחזר עולה ביוקר, ואם את רוצה להיות ידידותית לסביבה עלייך להוציא מאות שקלים על נעלי הגומי הממחוזרות. גם תרמת לשמירה על איכות הסביבה, גם אופנתית לחלוטין וגם חמה ולוהטת כאספלט התל אביבי ביום קיץ ממוצע. כמובן שהן גם יהיו שימושיות להחריד בחופשתך הבאה בים המלח, שם תוכלי לככב בסנדלי מליסה על חוף החצץ הלוהט.

מה בעצם מבטיחים לנו החברים במליסה? שלמרות הגומי הממוחזר הן אמורות להיות היפואלרגניות, לנטרל זיעה וריח רע על ידי הכרית הקטנה ומפיצת הריח – שגם היא עשויה מגומי.

המותג עצמו הוא חלק מקונצרן ברזילאי וקיים משנת 1979, ומשתף פעולה עם מעצבים ותיקים יותר ופחות כמו ויויאן ווסטווד וקרים ראשיד אבל השאלה הגדולה היא איך נעליים עשויות מגומי, מתומחרות גבוה גבוה, חמות מאוד ולא מתאימות לאקלים הארצישראלי תפסו פה כאש בשדה קוצים?! הרי חם פה, אחוזי הלחות בשמיים, ולא יעזור שאמרו שלא מזיעים בזה – כולנו יודעות שדווקא כן. לא יעזור שהבטיחו שהנעל "תעטוף את הרגל" – היא בעיקר חותכת חותכת כתוצאה מהחיכוך. הריח המתקתק המוזר שלהן, זה שאמור להישאר שנים על גבי שנים – לא ממש נשמר לאורך זמן. והכי נורא – למה שאני ארצה לשטוף את סנדלי העקב שלי במים?

מצד שני, מיליון ישראליות לא טועות – הן טועות בגדול. לשלם 500 שקל על סנדלי עקב מגומי זה הזוי. נכון שהנעל חיננית, נכון שגומי זה יופי של גימיק, נכון שלמחזר זה חשוב. אבל למה לשלם כזה סכום על שקפקפים?!

לא אשקר – גם אני עוברת ומתמוגגת מהצבעוניות, מהצורה ומהמתיקות הזו שנקראת נעלי מליסה. אפילו שקלתי לרכוש לי את כפכפי האצבע, ואני עדיין חושקת בהם. אבל מכפכפי אצבע אין לי ציפיות. לעומת זאת, מנעל או מסנדל עקב יש לי. וכשזה עשוי מגומי, לא משנה איך תיקרא הקולקציה, לא משנה מי עיצב את זה, כפריט עיצובי זה יפה. כנעל עקב? אני נשארת בשקפקפים.

לחצו לכתבה ולתגובות המענינות(-:

יום רביעי, 14 ביולי 2010

מעשה במאפרת

מעשה בהפקת אופנה עם מאפרת שהייתה לא כל כך מוכנה.
מהתיק הוציאה פלטה בעלת 3 קומות, לא פחות, על הפלסטיק השחור התנוסס לו לוגו ענק: מאק!
אחריה באה פלטה נוספת עם לוגו נוסף. שפתונים וגלוסים הוסבר לי.
הכל מקורי? שאל הספר המבולבל.
היא ענתה: כמובן! חברה הביאה לי מחנות המפעל!
הספר חייך מאוזן לאוזן נוכח כמות הפלטות שנשלפו בזו אחר זו. אני הסמקתי מבושה.
אחר כבוד הוצאו 2 אודמים נוספים
תיק שקוף שהכיל כל גוון על הפלנטה שיש לחברות השוק בחנות בטענה ש"הטיובות ממולאות במוצרי מאק - איכותיים לא פחות".
ההלם והשוק תפסו את פני, איך אספר לה שגם אני מאפרת? אללי?!
שכן אותי היא מורחת ומספרת סיפורים עם אמינות מהת*ת!
למה לשקר כשהאמת בסוף במילא תתברר?
בסופו של היום ניגשתי אליה ושאלתי לאיכות המוצרים.
היא ענתה "זה מאק וכולם יודעים שהם נהדרים, איך את סטייליסטית בהפקות ואיכות לא יודעת לזהות?!"
כמובן שהסברתי לה שכל אחת יכולה לטעות, אבל גם אני *קצת" מבינה באיפור ואם זה מאק אני באמת אהיה בשוק!
רק הוספתי בחיוך - זה לא משנה מה כתוב על הקופסא אלא התוצאה הסופית,
ובאותו רגע היא עלתה על מונית
האמינות נהרסה ואותה אין להשיב ולכן להפקות שלי אותה לא אגניב (-:
כן. משעמם לי ולוירוס בבית. משעמם לנו מאוד!

יום שלישי, 13 ביולי 2010

לפעמים זה לא בא.

יש ימים כאלה, רעים. ובימים האחורנים הם כאלה, רעים. אני מרגישה לא טוב. חולה משהו. אולי וירוס ובעיקר מיגרנה. אין לי כוח לעדכן פה. אני מרגישה מרוקנת. כאילו החיים שלי עומדים להם במקום אחד. הם מתקדמים כמו סרט נע - העל מסביב זז ואני זו שעומדת במקום. אכן השוואה מטמטמת חושים. יש לי כל כך הרבה נושאים לכתוב עליהם, אין לי כוח לשבת שנייה מול המסך. אני והמיגרנה. הפסדתי הרבה ארועים בעודי מתחלה בבית וזה מרגיז. הפסדתי גם עבודה. הדבר שהכי מרגיז הוא שאני חייבת לרענן את המלתחה. הבעיה היא שאני לא מוצאת שום דבר שאני אוהבת. ויש לי רשימה מדוקדקת של מה אני צריכה. בטח פוסט הבא אעשה רשימה: מה כל בחורה חייבת בארון! עצמות מסטייליסטית בג'ינס (אבל ג'ינס טוב) ואולסטאר (של בלונדי!) בנתייים. הולכת למיטה. בתקווה שמחר בבוקר יהיה מניקור טוב (-: מפנק משהו... אתן מוזמנות להכנס ולהתרשם מפורטל חדש שאני כותבת בו במדור הסגנון, www.onlife.co.il חדש חדש טרי טרי נחמד מאוד! תעשו סיבוב, מה'כפת לכן?! (-:

יום רביעי, 7 ביולי 2010

הוניגמן שלום מדברת אטימות/רמאות

לאחרונה אני מרגישה שהבלוג הזה הופך לנציב תלונות הציבור - כשאני הציבור המתלונן תמידית.
אז או שהדברים הללו קורים רק לי - או שכולם שותקים.
אבל היי, לפחות זה קשור לאופנה.
אז הסיפור הוא כזה: לפעמים יוצא שאני מחפשת פריט ספציפי. הפעם - שמלה בגזרת "טוליפ" בצבע שחור. לאחר שיטוטים רבים נמצאה השמלה מיוחלת - בהוניגמן (אכן מפתיע) במחיר מפתיע עוד יותר של 100 ש"ח במבצע. תענוג.
לצערי, לא נמצאה המידה והמוכרת החביבה בסניף בדיזנגוף סנטר הבטיחה שתזמין לי ושזה בטוח יגיע. שאלתי אם לשלם מראש, היא ענתה שאין צורך. השמלה תגיע ואשלם אז.
מאושרת וטובת לב הלכתי לדרכי. בזמן הזה עד אתמול נתקלתי בשמלה ב-2 הזדמנויות שונות בסניפים אחרים, ואני, ילדה טובה. אמרו שיזמינו ויגיע, היו נחמדים נורא, לא קניתי ושמרתי אמונים לסניף ממנו הזמינו.
אתמול קיבלתי שיחה מהוניגמן והודיעו לי חגיגית שהגיעה השמלה! איזה אושר! ישר הוצאתי את כף רגלי בדרך החוצה לשמלה הנחשקת. באותו רגע הודיעה לי המוכרת חגיגית שהמחיר השתנה. כן כן - עכשיו היא עולה 210 ש"ח. המבצע השתנה.
הייתי המומה והסברתי לה שהובטחה לי שמלה במחיר של 100 ש"ח, לא שילמתי מראש, לא קניתי במקום אחר ואני דורשת לקבל אותה במחיר שבו הזמנתי אותה. זה היה חלק מהתנאי לרכישה הרי. כמובן שנאמר לי לדבר עם שרות הלקוחות ובמקביל היא (המוכרת הייתה 100%) תדבר איתם גם כן.
אני לא הצלחתי לשים את ידיי על שרות הלקוחות והשארתי מיליון הודעות, המוכרת דווקא הצליחה ונענתה בזו הלשון "הרשת לא אחראית על יידוע הלקוח על מבצעים ומחיר השמלה הוא לפי המבצע הנוכחי".
בצער רב ובהלם - ובעיקר בגלל עקרון רציני לא רכשתי את השמלה במחיר החדש שלה. פי 2 מהמחיר בו הזמנתי אותה מלכתחילה, שכמובן היה חלק ממכלול השיקולים לרכישה. אם היו אומרים לי ומיידעים אותי שהמחיר עלול להשתנות הייתי מתעקשת לשלם במעמד ההזמנה עצמו. לא אמרו והתעקשו שלא אשלם.
משרות הלקוחות לא שמעתי.
ובמילותי של חיים הכט: "מה אתם הייתם עושים?!"
*** למען ההגינות והסדר הטוב. לאחר עצבים, כעס, טלפונים לשרות הלקוחות (אני עדיין מחכה שיענו לי) חזרה אליי מוכרת מסניף אחר, הוד השרון שגם בו ביקשתי שינסו להשיג לי את השמלה. היא אמרה שיש את המידה אבל המחיר עלה ושהיא מבינה שזה לא הוגן והבטיחה לחזור אליי תוך חצי שעה.
חצי שעה מאוחר יותר, חזרה אליי המוכרת הנחמדה ואמרה לי שהשיגה את מנהלת שרות הלקוחות והסבירה לה את המצב ועוגמת הנפש שלי מהמקרה. באופן חריג אושר לי לרכוש את השמלה ב-100 ש"ח. תענוג כשיש מוכרות נהדרות שמבינות עניין ומגדילות ראש.
תודה לך! (-: