יום שישי, 29 באוקטובר 2010

נשים אמיתיות

אני נוטה שלא לפרסם הרבה פוסטים. אני לא יודעת למה הכמות צנחה ככה, אבל אני מייחסת את זה לשינויים חיוביים יותר ופחות בחיי(-:
נורא רציתי לכתוב על איטליה, אבל המושג הזה שיגע אותי.
הלכתי ובדקתי מיהן אותן נשים אמיתיות?!
בזמן האחרון יש באזז סביב המושג "נשים אמיתיות". אז מיהן אותן נשים אמיתיות אתן שואלות?!
אז ככה, אותן נשים אמיתיות הן אותם נשים שמעל מידה 42... אכן כן. "סטייליניג לנשים אמיתיות" "בגדים לנשים אמיתיות"
"תביאו דוגמנית שהיא אישה אמיתית".
כל מי שמתחת למידה 40-42 היא לא אישה אמיתית. אני, אני לא אישה אמיתית. החיים שלי קלים כאישה מזוייפת.
הרבה מאוד אנשי מקצוע משתמשים במושג הזה - האמיתי, הנכון.
הרי חמוקיים, קימורים, חזה ות*ת יש רק לאותן נשים מפוארות ואמיתיות. לשאר אין את זה.
אותן נשים אמיתיות שמעודדות נשים אמיתיות אחרות מתלבשות כאילו היו נשים "לא אמיתיות" רזות מאוד מאוד.
אותן נשים אמיתיות יוצאות כנגד בגדים שכביכול מכוונים אליהן. שהרי נשים לא אמיתיות לא לובשות טוניקה (?!) ביום יום, לא מעיזות לצאת בשמלות שחורות (?!) ובטח שלא בבגדים רחבים(?!) וכמובן שלא מעיזות ללבוש טייטס (?!) הבגדים האלה באו לדכא את "הנשים האמיתיות". הן לא יעיזו להתפס מתות בפרטי לבוש אלו! פרטי הלבוש הללו מעליבים את הנשיות שלהן.
שכן כל אישה מתחת למידה 40 יכולה לרכוש בגדים בכל מקום בו היא רוצה! חצופה. בושי וכלמי לך אישה קטנה שכמותך. עמדי בפינה ותשתקי. יותר מזה - עמדי לך בפינה ותאכלי - תאכלי כדי שתיהי אישה אמיתית בסוף. כי אישה אמיתית אוכלת מה שבא לה.
אישה אמיתית שקונה שמלות (טוניקות בהגדרה) קצרצרות מדיי כי *לה* מגיע! היא אישה אמיתית. אותה אישה שתדחס בכוח, שתחנק בג'ינס צמודים מדיי, בחולצה הדוקה מדי הכל כדי להרגיש שלה הזכות לעשות מה שהיא רוצה לא משנה מה.
ואכן, יש לה. לכל אישה יש את הזכות לרכוש מה שהיא רוצה. להתלבש איך שהיא רוצה ולהגיד מה שהיא רוצה.
זכותי גם לא לאהוב מה שהיא לובשת, בין אם היא מידה 42 או 36, הזכות לא לאהוב את הבגדים עומדת לי ככל זכות אחרת.
אני אישה לא אמיתית. אני בחורה ממוצעת, לא קטנה, לא גדולה. אני לא אישה אמיתית כי אני לא עונה על ההגדרה. כמה נורא לקום בוקר אחד ופשוט לגלות את זה. זה כאב...D-:
*נכתב לא בכעס, בהמון הומור ובהמון כבוד ואהבה. אני לא שונאת נשים...בחיי.
אני מניחה שהפוסט הבא יעסוק ב"סטייליסטית קווים לדמותה", כי כולנו סטייליסטיות (וזה יקירותי הסטיקר החדש לי לאוטו!)

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

השיבה מרומא

אז חזרתי.
כבר בלילה בין ראשון לשני נחתתי חזרה בארץ היישר מ11 ימים קסומים באיטליה.
4 ימים ברומא, 4 ימים בדרום איטליה ו3 ימים נוספים ברומא שכללו הופעה לא פחות מחלומית נהדרת מהממת מוצלחת בצורה יוצאת דופן של u2.
ההופעה הזו הייתה מבחינתי הגשמה של חלום. כשבונו שר את in a little while הרגשתי שאוזל לי הדם ברגליים, התרגשות כמו של נשיקה ראשונה. כשהוא שר את with or without u הרגשתי שזהו. אני סיימתי פה - עכשיו אני יכולה למות שלמה ומאושרת.
ההתנהלות של הקהל האיטלקי כל כך שונה ממה שקורה פה בארץ. לא דוחפים. שרים בקולי קולות ובעיקר מראים המון כבוד והמון אהבה. לעמוד מקדימה, במרחק נגיעה מבונו - שהוא אחד האומנים האהובים עליי (שלא לומר הסקסיים) הייתה חוויה מדהימה.
ואיטליה, שוב. פעם אחר פעם אני מתאהבת. באנשים, באוכל ובאופנה.
האיטלקיות על המדרכות הצרות והתלולות של רומא - בעקבים גבוהים, באיפור מלא ובלבוש מתוקתק.
הגברים, לא פחות ממדהימים, בג'קטים מחוייטים סגורים ביום יום. לסרט, לבית קפה וסתם לסיבוב בעיר. הכל מדהים ומשדר קלאסה.
גם כשגרתי שם - אהבתי
כל ביקור אני אוהבת מחדש.
תמונות בהמשך וגם רשמים מדויקים על קניות שוות (ויש...יש הרבה) על ההופעה ועל המון רגעים מדהימים.
בנתיים, וידאו שמצאתי מההופעה שהייתי בה. השיר האהוב עליי ושומעים את הלב שלי נשבר כשהוא העלה את פרנצ'סקה המהממת לבמה. קסום...