יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

מתכון לעוגת מייפל ממכרת

כן. בלוג אופנה, לא בלוג אופנה.
יש מתכון לעוגה ממש טובה, ממש פשוטה וממש ממש ממש ממש ממש ממכרת.
יש לה טעם של פאנקייק, אבל עדיין עוגה. מרקם קליל וטעים ואני ממש מליצה.
עוגת מייפל:
מצרכים:
3 ביצים
1 וחצי כוסות קמח תופח
1 שקית סוכר וניל
1 וקצת כוסות סוכר לבן
חצי כוס שמן קנולה
1 גביע שמנת חמוצה
מייפל
קינמון
הכנה:
הכל הכל בקערה חוץ מהמייפל והקינמון
מחממים תנור ל180 מעלות
מערבבים את המצרכים בקערה (שוב, לא מייפל וקינמון) לכדי בלילה אחידה
שופכים ל-2 תבניות אינגליש קייק ואופים 40 דקות. (אפשר גם בתבנית פיירקס בעלת גודל דומה)
מוציאים, מפרידים מהדפנות, מחוררים בקיסם ומתחילים לשפוך כמויות מייפל על העוגה (וזה טעים!) ואז מפזרים מעל טיפת קינמון.
בתאבון!
פעם הבאה פוסט על מידות גדולות בקצב הזלילה הזה!

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

בלו נטלי

אז כיוון שזה באלמ"א (בלוג אופנה ללא מטרה אופנתית) אני מחליטה לשתף קצת.
יס יצאה עם סדרה חדשה בשם "בלו נטלי".
הציפיות שלי היו בשמיים. חיכיתי וציפיתי לראות את הסדרה - הייתי מסוקרנת.
הייתי מסוקרנת כי הרבה מאוד מעבודת המחקר שלי קשורה לנושא הסדרה, סחר בנשים.
צפיתי ב-2 הפרקים ששודרו עד עכשיו, חוץ מכאב עצום שמתפשט בכל הגוף לא הצלחתי לחוות דעה על השחקנים. הסתכלתי ובכיתי.
כן, אני יודעת שזו טלוויזיה. אבל עבור לא מעו נשים זו מציאות. סחר בנשים הוא תופעה שקיימת במדינת ישראל, תופעה מוכחשת שאין לה הרבה חשיפה.
אז שמחתי, שמחתי שיש סדרה שמציגה את הנושא בצורה טובה. לדעתי בצורה מחמיאה מאוד גם, לא בצורה הקשה והאמיתית והמציאותית. אותה אמת יוצרת מציאות של מאות נשים במידנת ישראל. נשים שנסחרו לצרכי זנות. הובאו מהארצות בהן הן חיות - לאו דווקא בידיעה שיעסקו בזנות. הגיעו בדרך לא דרך כדי להיות מוצגות כחיות בגן חיות, כבובות בחלון ראווה והכל לצרכיו של צרכן המין המצוי.
כואב לי. קשה לי לראות את הסדרה.
התנדבתי עם נשים שהסיפור שלהן מזעזע. נשים שפגעו בעצמן כדי לגרום להפלה - כדי לא ללדת יותר. נשים מכורות לסמים - בשביל לשכוח.
נשים שפעם היה להן טיפה של כבוד, הן רצו להיות "פמיניסטיות" (מילה מפחידה מאוד לכלל האוכלוסייה) הן רצו לקבל תלוש משכורת הוגן על עבודה שהם היו עושות כדי לתמוך במשפחה שלהן.
אני אוספת לנשים שאני מתנדבת איתן תרומות בגדים, איפור ולפעמים מזון בסיסי.
אני גם לא יודעת למה בחרתי לבטא פה חלק קטן מאוד מההרגשה שלי. כי הכאב שלי הוא עצום.
אני חושבת שזו סדרה שכל אדם צריך לראות...
אני חושבת שכל בחורה שרוצה לעבוד עבור תלוש משכורת, שלא רוצה להכנע לתכתיבים הכביכול טבעיים של "בעל,אמא,רחמלעתמצוא" צריכה לעצור ולחשוב. מה היא הייתה משנה? מה היא תורמת למאבק הזה בסחר בנשים.

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

ככה עוד שנה...

לא יודעת איך זה חמק ממני, ככה פתאום נזכרתי ששנה שעברה כתבתי פוסט ביום ההולדת שלי. אז דפדפתי אחורה וראיתי שהוא כבר בן קצת יותר משנה. ואני - שכחתי. אמא רעה שכמותי עוד לא ראיתי מימיי.
ופתאום חשבתי כמה מצחיק שאני והבלוג חוגגים בערך יחד יום הולדת. כשפתחתי את הבלוג חשבתי האם אצליח להתמיד ולפרסם? אז לא כל כך. והיו פעמים שהזנחתי, הרגזתי הצחקתי...שיהיה. זה המקום שלי הרי מותר לי לעשות מה שאני רוצה סך הכל (:
ואוטוטו אני חוגגת. ממש עוד יום וקצת...ב4 לנובמבר באופן סימבולי שכזה. ביום חמישי אני אהיה בת 27 - זקנה.
שיהיה. העיקר שיהיה לי טעים ושמח (השנה הייתה בסימן אוכל ורואים...)
אז מזל טוב לי ולבלוג. ולכולם גם. כי בטח יש עוד כמה שחוגגים איתי. שתהיה לנו שנה נהדרת לא פחות מזו שהייתה.