יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

מתכון לעוגת מייפל ממכרת

כן. בלוג אופנה, לא בלוג אופנה.
יש מתכון לעוגה ממש טובה, ממש פשוטה וממש ממש ממש ממש ממש ממכרת.
יש לה טעם של פאנקייק, אבל עדיין עוגה. מרקם קליל וטעים ואני ממש מליצה.
עוגת מייפל:
מצרכים:
3 ביצים
1 וחצי כוסות קמח תופח
1 שקית סוכר וניל
1 וקצת כוסות סוכר לבן
חצי כוס שמן קנולה
1 גביע שמנת חמוצה
מייפל
קינמון
הכנה:
הכל הכל בקערה חוץ מהמייפל והקינמון
מחממים תנור ל180 מעלות
מערבבים את המצרכים בקערה (שוב, לא מייפל וקינמון) לכדי בלילה אחידה
שופכים ל-2 תבניות אינגליש קייק ואופים 40 דקות. (אפשר גם בתבנית פיירקס בעלת גודל דומה)
מוציאים, מפרידים מהדפנות, מחוררים בקיסם ומתחילים לשפוך כמויות מייפל על העוגה (וזה טעים!) ואז מפזרים מעל טיפת קינמון.
בתאבון!
פעם הבאה פוסט על מידות גדולות בקצב הזלילה הזה!

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

בלו נטלי

אז כיוון שזה באלמ"א (בלוג אופנה ללא מטרה אופנתית) אני מחליטה לשתף קצת.
יס יצאה עם סדרה חדשה בשם "בלו נטלי".
הציפיות שלי היו בשמיים. חיכיתי וציפיתי לראות את הסדרה - הייתי מסוקרנת.
הייתי מסוקרנת כי הרבה מאוד מעבודת המחקר שלי קשורה לנושא הסדרה, סחר בנשים.
צפיתי ב-2 הפרקים ששודרו עד עכשיו, חוץ מכאב עצום שמתפשט בכל הגוף לא הצלחתי לחוות דעה על השחקנים. הסתכלתי ובכיתי.
כן, אני יודעת שזו טלוויזיה. אבל עבור לא מעו נשים זו מציאות. סחר בנשים הוא תופעה שקיימת במדינת ישראל, תופעה מוכחשת שאין לה הרבה חשיפה.
אז שמחתי, שמחתי שיש סדרה שמציגה את הנושא בצורה טובה. לדעתי בצורה מחמיאה מאוד גם, לא בצורה הקשה והאמיתית והמציאותית. אותה אמת יוצרת מציאות של מאות נשים במידנת ישראל. נשים שנסחרו לצרכי זנות. הובאו מהארצות בהן הן חיות - לאו דווקא בידיעה שיעסקו בזנות. הגיעו בדרך לא דרך כדי להיות מוצגות כחיות בגן חיות, כבובות בחלון ראווה והכל לצרכיו של צרכן המין המצוי.
כואב לי. קשה לי לראות את הסדרה.
התנדבתי עם נשים שהסיפור שלהן מזעזע. נשים שפגעו בעצמן כדי לגרום להפלה - כדי לא ללדת יותר. נשים מכורות לסמים - בשביל לשכוח.
נשים שפעם היה להן טיפה של כבוד, הן רצו להיות "פמיניסטיות" (מילה מפחידה מאוד לכלל האוכלוסייה) הן רצו לקבל תלוש משכורת הוגן על עבודה שהם היו עושות כדי לתמוך במשפחה שלהן.
אני אוספת לנשים שאני מתנדבת איתן תרומות בגדים, איפור ולפעמים מזון בסיסי.
אני גם לא יודעת למה בחרתי לבטא פה חלק קטן מאוד מההרגשה שלי. כי הכאב שלי הוא עצום.
אני חושבת שזו סדרה שכל אדם צריך לראות...
אני חושבת שכל בחורה שרוצה לעבוד עבור תלוש משכורת, שלא רוצה להכנע לתכתיבים הכביכול טבעיים של "בעל,אמא,רחמלעתמצוא" צריכה לעצור ולחשוב. מה היא הייתה משנה? מה היא תורמת למאבק הזה בסחר בנשים.

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

ככה עוד שנה...

לא יודעת איך זה חמק ממני, ככה פתאום נזכרתי ששנה שעברה כתבתי פוסט ביום ההולדת שלי. אז דפדפתי אחורה וראיתי שהוא כבר בן קצת יותר משנה. ואני - שכחתי. אמא רעה שכמותי עוד לא ראיתי מימיי.
ופתאום חשבתי כמה מצחיק שאני והבלוג חוגגים בערך יחד יום הולדת. כשפתחתי את הבלוג חשבתי האם אצליח להתמיד ולפרסם? אז לא כל כך. והיו פעמים שהזנחתי, הרגזתי הצחקתי...שיהיה. זה המקום שלי הרי מותר לי לעשות מה שאני רוצה סך הכל (:
ואוטוטו אני חוגגת. ממש עוד יום וקצת...ב4 לנובמבר באופן סימבולי שכזה. ביום חמישי אני אהיה בת 27 - זקנה.
שיהיה. העיקר שיהיה לי טעים ושמח (השנה הייתה בסימן אוכל ורואים...)
אז מזל טוב לי ולבלוג. ולכולם גם. כי בטח יש עוד כמה שחוגגים איתי. שתהיה לנו שנה נהדרת לא פחות מזו שהייתה.

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

נשים אמיתיות

אני נוטה שלא לפרסם הרבה פוסטים. אני לא יודעת למה הכמות צנחה ככה, אבל אני מייחסת את זה לשינויים חיוביים יותר ופחות בחיי(-:
נורא רציתי לכתוב על איטליה, אבל המושג הזה שיגע אותי.
הלכתי ובדקתי מיהן אותן נשים אמיתיות?!
בזמן האחרון יש באזז סביב המושג "נשים אמיתיות". אז מיהן אותן נשים אמיתיות אתן שואלות?!
אז ככה, אותן נשים אמיתיות הן אותם נשים שמעל מידה 42... אכן כן. "סטייליניג לנשים אמיתיות" "בגדים לנשים אמיתיות"
"תביאו דוגמנית שהיא אישה אמיתית".
כל מי שמתחת למידה 40-42 היא לא אישה אמיתית. אני, אני לא אישה אמיתית. החיים שלי קלים כאישה מזוייפת.
הרבה מאוד אנשי מקצוע משתמשים במושג הזה - האמיתי, הנכון.
הרי חמוקיים, קימורים, חזה ות*ת יש רק לאותן נשים מפוארות ואמיתיות. לשאר אין את זה.
אותן נשים אמיתיות שמעודדות נשים אמיתיות אחרות מתלבשות כאילו היו נשים "לא אמיתיות" רזות מאוד מאוד.
אותן נשים אמיתיות יוצאות כנגד בגדים שכביכול מכוונים אליהן. שהרי נשים לא אמיתיות לא לובשות טוניקה (?!) ביום יום, לא מעיזות לצאת בשמלות שחורות (?!) ובטח שלא בבגדים רחבים(?!) וכמובן שלא מעיזות ללבוש טייטס (?!) הבגדים האלה באו לדכא את "הנשים האמיתיות". הן לא יעיזו להתפס מתות בפרטי לבוש אלו! פרטי הלבוש הללו מעליבים את הנשיות שלהן.
שכן כל אישה מתחת למידה 40 יכולה לרכוש בגדים בכל מקום בו היא רוצה! חצופה. בושי וכלמי לך אישה קטנה שכמותך. עמדי בפינה ותשתקי. יותר מזה - עמדי לך בפינה ותאכלי - תאכלי כדי שתיהי אישה אמיתית בסוף. כי אישה אמיתית אוכלת מה שבא לה.
אישה אמיתית שקונה שמלות (טוניקות בהגדרה) קצרצרות מדיי כי *לה* מגיע! היא אישה אמיתית. אותה אישה שתדחס בכוח, שתחנק בג'ינס צמודים מדיי, בחולצה הדוקה מדי הכל כדי להרגיש שלה הזכות לעשות מה שהיא רוצה לא משנה מה.
ואכן, יש לה. לכל אישה יש את הזכות לרכוש מה שהיא רוצה. להתלבש איך שהיא רוצה ולהגיד מה שהיא רוצה.
זכותי גם לא לאהוב מה שהיא לובשת, בין אם היא מידה 42 או 36, הזכות לא לאהוב את הבגדים עומדת לי ככל זכות אחרת.
אני אישה לא אמיתית. אני בחורה ממוצעת, לא קטנה, לא גדולה. אני לא אישה אמיתית כי אני לא עונה על ההגדרה. כמה נורא לקום בוקר אחד ופשוט לגלות את זה. זה כאב...D-:
*נכתב לא בכעס, בהמון הומור ובהמון כבוד ואהבה. אני לא שונאת נשים...בחיי.
אני מניחה שהפוסט הבא יעסוק ב"סטייליסטית קווים לדמותה", כי כולנו סטייליסטיות (וזה יקירותי הסטיקר החדש לי לאוטו!)

יום שישי, 15 באוקטובר 2010

השיבה מרומא

אז חזרתי.
כבר בלילה בין ראשון לשני נחתתי חזרה בארץ היישר מ11 ימים קסומים באיטליה.
4 ימים ברומא, 4 ימים בדרום איטליה ו3 ימים נוספים ברומא שכללו הופעה לא פחות מחלומית נהדרת מהממת מוצלחת בצורה יוצאת דופן של u2.
ההופעה הזו הייתה מבחינתי הגשמה של חלום. כשבונו שר את in a little while הרגשתי שאוזל לי הדם ברגליים, התרגשות כמו של נשיקה ראשונה. כשהוא שר את with or without u הרגשתי שזהו. אני סיימתי פה - עכשיו אני יכולה למות שלמה ומאושרת.
ההתנהלות של הקהל האיטלקי כל כך שונה ממה שקורה פה בארץ. לא דוחפים. שרים בקולי קולות ובעיקר מראים המון כבוד והמון אהבה. לעמוד מקדימה, במרחק נגיעה מבונו - שהוא אחד האומנים האהובים עליי (שלא לומר הסקסיים) הייתה חוויה מדהימה.
ואיטליה, שוב. פעם אחר פעם אני מתאהבת. באנשים, באוכל ובאופנה.
האיטלקיות על המדרכות הצרות והתלולות של רומא - בעקבים גבוהים, באיפור מלא ובלבוש מתוקתק.
הגברים, לא פחות ממדהימים, בג'קטים מחוייטים סגורים ביום יום. לסרט, לבית קפה וסתם לסיבוב בעיר. הכל מדהים ומשדר קלאסה.
גם כשגרתי שם - אהבתי
כל ביקור אני אוהבת מחדש.
תמונות בהמשך וגם רשמים מדויקים על קניות שוות (ויש...יש הרבה) על ההופעה ועל המון רגעים מדהימים.
בנתיים, וידאו שמצאתי מההופעה שהייתי בה. השיר האהוב עליי ושומעים את הלב שלי נשבר כשהוא העלה את פרנצ'סקה המהממת לבמה. קסום...

יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

סיכום קצר

שוב הרבה זמן עבר. שוב עסוקה עד מעל הראש בכל מיני שטויות (-:
שוב בכל מקום אותם בגדים, על כל בחורה אותו דבר. מדי תל אביבית אני קוראת לזה. תופעה.
מה היה לי בחודש האחרון?
עקרתי 3 שיני בינה. סיוט שנמשך 3 שנים נגמר בשעה אחת שכללה שינה טובה על כסא רופא השיניים הנהדר שלי. 10 ימים של אכילת מזון נוזלי (לסקר הגלידות הגדול שערכתי אפשר לצפות בהמשך)
רגעי שפל רבים (אחד מהם- שתיית מרק בטטה קר בקשית)
רגעי אושר - כשגיליתי שהשן לא שם.
רגע אושר טוטאלי - כשנגסתי בשניצל!
הרשמה ללימודים! תענוג שיחל ב17-10 ויימשך קצת יותר משנתיים (כולל השלמות!)
צילומים, כתיבה והרבה כייף.
התחלתי ללכת ברגל - כאילו ספורט. גיליתי שהרבה גברים רצים בלי חולצה (וזה מגעיל לפרקים)
הרבה נשים רצות עם חזיות ספורט (וזה מגעיל לפרקים)
והכי חשוב. בסוף החודש אני מתעופפת לי ל10 ימים באיטליה (אין כמו בבית) עם בן זוגי היקר שהגדי להפתיע בזוכ כרטיסים למופע שסוגר את הטור האירופי של יו 2. כן...הגשמת פנטזיה - אני ובונו ברומא (-:
יהההה בייבי.

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

תהיה טוב וטעים לשרונה...טוב?

כי כשנעלולה משחקת אותה - היא משחקת אותה.
משחק שכולו על טהרת הנתינה הלבבית!
ככה חלפו להן 5 שנים ודונה קארן חוגגת יום הולדת חגיגי ותפוחי במיוחד לבושם שלה DKNY Be Delicious !
לא נפרגן לה?
נפרגן!
ולמי עוד נפרגן את הבושם הנהדר בגרסתו החדשה?
אז לאחר רחרוח פה, רחרוח שם. הסנפה קלה מהמוצר - החלטתי!
לבחורה שלבשה היום מכנס פרחוני ונהדר - כי הבושם פרחוני לא פחות
לזו שהיא צעירה וצעירה בליבה רוחה ונפשה - כמו הבושם
לוורודה החייכנית, שלמרות שעברה תקופה לא קלה היא מחייכת וממשיכה לחיות כמו שאף אחת מאיתנו לא חיה. לה מגיע בושם!
אז שרונה יקירה! ממני אלייך...שנה טובה! מלאה תפוחים (ודבש)
וכנסו גם לדף הפייסבוק של הבושם. אמרו לי שיש שם מתנה נדירה!
*הבהרה, זהו לא פוסט יחצני מכל סוג. נעלולה העלתה הצעה מקסימה מכל הלב ואני שמחה שניתנה לי האפשרות לקחת חלק ולתת שי צנוע למישהי שמגיע לה (-: