יום רביעי, 25 בנובמבר 2009

חושבת עם עצמי...משתפת אתכם

מה לכתוב? קיבלתי מייל לאחרונה שאומר שאני פחות בלוג אופנה ויותר בלוג אישי. אז שלום, אני בלוג אופנה אישי של הכותבת. כן כן. פעם יהיו דיסקוסי אופנה ופעם יהיו דיסקוסים אישיים. הדיסקוס הבא יהיה על מקצועיות בהפקות אופנה. כותב המייל היקר שלי מוזמן לחוות את דעתו טרם העלאת הפוסט לאוויר העולם (-: האם זה נושא אופנתי מספיק או שמא עליי לסקור את טרנד חצאיות המותן ב20 שקל מזויה באלנבי? או שמא עליי לסקור את זויה באלנבי באופן כללי? כי כמו שראיתי, ההמלצות על השוקי מוקי הזה גוברות מיום ליום...(-: ההתלהבות בשיאה ואני שלא בשיאי גם נכנסתי לשם. נכנסתי - עשיתי סיבוב. יצאתי. אפילו אין שם מקום למדוד!!! מיותר לציין כי האיכות איננה מרשימה כלל וכלל. ללא ספק לא הייתי קונה שם כלום, אולי גופיות סבא או חולצה לפיג'מה. המידות פיצפוניות ותואמות את הקליינטורה הפיצפונית שפוקדת את המקום. הכל זול זול זול ומשדר צ'יפ צ'יפ צ'יפ. אווו, הכנסתי ביקורת על אופנת אלנבי. עוד נושא שאני מאמינה שיזדמן לי לכתוב עליו. אופנתי מספיק?

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

אני שונאת:

אני שונאת ילדות קטנות, בנות 13, שהולכות בנעלי עקב. אני שונאת את האמהות שמרשות להן ללכת בנעלי העקב. אני שונאת ילדות מאופרות. אני שונאת ג'ינסים קצרים מדיי. אני שונאת כדורגל. אני שונאת את איפור כחול!. אני שונאת נצלנים. אני שונאת פלצנים. אני שונאת בחורות "אופנתיות" שלבושות אותו הדבר וחושבות שהן המציאו את הגלגל. אני שונאת שעושים ממני מטומטמת. אני שונאת שמאיימים עליי. אני שונאת שמאיימים עליי במייל אני שונאת שמאיימים עלי בנושאים שבהם אני בטוח מבינה טוב יותר (כמו משפטים ועריכת דין מכורח הנסיבות) אני שונאת שחושבים שאיומים אלו יעבדו וישנו משהו אני שונאת שחושבים שעשיתי משהו שלא עשיתי. אני שונאת שקרנים. אני שונאת פחדנים. אני שונאת אנשים ששונאים בע"ח. אני שונאת גברים מוגי לב שמסתתרים מאחורי מכתבי נאצה מלאים איומים. אני שונאת מכתבי נאצה. אני שונאת ילדותיות יתר. אני שונאת אנשים שחושבים שהעולם מסתובב סביבם והשמש זורחת להם מהתחת!. אני שונאת אנשים שמגיבים לי במייל בצורה לא נעימה על משהו שכתבתי והם מקשרים את זה אליהם. אני שונאת שאנשים בטוחים שהם חכמים יות מהשאר - כשברור שהם לא. אני שונאת היתממות. אני שונאת טימטום. אני שונאת להיות מוטרדת משטויות. ובגלל שאני מוטרדת משטויות אני לא יכולה להעלות על דעתי לכתוב משהו. הפרת פרטיות בצורה בוטה, איומים, אנשים שחושבים שזה שהמייל שלי מופיע פה והם יכולים להשתמש בו ולאיים עליי, להפר את הזכויות שלי בצורה בוטה ולדבר בשפה "גבוהה" על נושאים "מאיימים" שאני מבינה בהם. אנשים כאלה עשו לי את המצב רוח המחורבן שלי. אנשים כאלה, הם אנשים קטנים, הם יקראו את הפוסט הזה וימשיכו לאיים עליי במייל. יפיצו עליי שקרים ויאיימו להפיץ עליי עוד ועוד שקרים. אנשים כאלה גורמים לי להצטער שפתחתי בלוג, ששמתי בו תמונה שלי. אנשים כאלה הורסים לי את הרעיון עצמו ואת המקום האישי שלי ברשת. פשוט מרתיח. את הזכויות שלי, את החוק, את ההליכים אני יודעת. אני מבקשת, המייל שהבלוג יושב עליו, אינו המייל שלי. לי יש כתובת אחרת, שנשארת חסוייה. איכס.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

צפיפות אוכלוסין - מצוקת המקום בארון

תמיד מגיע היום הזה בו אנשים שואלים "הורדת את בגדי החורף?". אז לא, אף פעם לא הייתי צריכה להוריד את בגדי החורף ולארוז את הקיץ. תמיד היה לי מקום בארון. בבית הוריי היה לי ארון עצום בגודלו בהזמנה מיוחדת וכולו שלי. 6 דלתות על 3 וחצי מטר גובה. תענוג! אושר צרוף! לרייר עליו. לחבר, היה מדף. לנעליים היה ארון נפרד, ועוד 2 ארונות קטנים. לצעיפים הייתה מגירה, וגם לכובעים. ככה גם לגרביים ולחזיות. היום פשוט התחשק לי לשבת ולבכות. בדירתי הצנועה יש ארון 3 דלתות, גבוה אומנם, אך הוא מחולק ביני לבין החבר בשוויון.בערך. אין לי מקום לכלום. אין לי מקום לכמויות הגרביים שלי, הגרביונים והלבנים שלי...אין מקום. אין מקום לצעיפים שלי! לכלום אין לי שם מקום, וגם לא לפיג'מות. זה מרגיז. זה הארון אחרי סינון. ככל הנראה זו תהיה הפעם הראשונה בחיי שאני אורזת את בגדי הקיץ למרות שכשאני יוצאת בחורף אני מרבה ללבוש גופיות בפאב כי חם לי בפנים. ניסיתי לפתור את מצוקת הדיור בארון ע"י סלסלות פלסטיק ורודות זוהרות. זה לא הלך. הגרביונים שלי מאיימים לפרוץ החוצה. הגרביים חסרות מנוחה והשכנים מלמעלה - התחתונים עושים להם שמיייח. את הצעיפים קיפלתי. את העליוניות דחסתי. את גופיות החורף שלי (אני אוהבת שכבות בחורף ואת המראה הספורטיבי מסורבל) תקעתי בקצה הארון. אין לי מקום!!! התיסכול חוגג והנשמה יוצאת. למרות שכדי להרוויח את לחמי אני עושה גם סדר בארונותינם של אחרים, בשלי אני לא מצליחה! יש לי יותר מדיי פריטים בארון ואני מתעקשת לקנות חדשים כל הזמן. לגבי הנעליים המצב קשה. גם לנעליים היקרות שלי אין מספיק מקום ויש זוגות שהוחזרו לאחר כבוד לאמא שלי (מגפיי הבוקרים של סנצ'ו, אני מצטערת) אובדת עצות, פונה אני אליכן. עוצו לי עצות! אני ברגע קשה בחיי. ועל כל זה התווסף לו חזי - שהתחביב החדש שלו הוא לישון בארון! חיי כמרקחה. אין לי מה לכתוב על הבחירות האופנתיות שלי, כי הן עדיין מסתכמות בפיג'מה! מבטיחה, שהמילה אופנה תיכנס פה לפעולה בקרוב (לא בטוחה שכולל תמונות שלי..אולי רק של הבגדים פרושים כגופה).

יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

לא יכולה להשאיר בפנים - רוקדים עם כוכבים

השעמום הנוראי שתוקף אותי בימי המחלה הזו (כן, יש לי בחינה במועד ג' ביום א' ,לא הם לא רוצים לתת לי מועד נוסף, וכן - אני אשמח לעזרה ממי שהוא ספצ בדיני עבודה) בקיצור, משעמם לי. השעות שאני שורפת מול הטלוויזיה הן השעות הנוראיות בעולם. ואני בניגוד לכל החולות הנאורות גם לא מאבדת תאבון אלא אוכלת כמו חזרזיר בר באחו, או יאק טיבטי משובח. אכן -ימים קשים. השעמום הזה גורם לי לראות "רוקדים עם כוכבים" ולתהות מה לעזזל חשבו שם בהפקה?! למה השמלות נראות כמו שמלות של יצאנית משובחת (וזו מחמאה , כי זונה ברחוב זה לא מכובד) ולמה האיפור נראה כמו שפכטל היסטרי?! הכי נוראי - מתקפת הציצי המוגדל! או "שופוני - עשיתי מספיק כסף בעונה הקודמת וכרגע אני דאבל די" זה כבד ראבאק! למה כל רקדנית שם החליטה להגדיל בשקל תשעים?! זה נראה פשוט רע לטעמי. זול, מנצנצ, מטופש ויומרני. לא - פנינה רוזנבלום לא סקסית! בטח שלא בשמלה אדומה מפאייטים! אני לא מצרפת תמונות כי אני עדיין צופה בזה...אבל הייתי חייבת לחלוק. היה לי קשה לשמור בבטן את הזוועה האופנתית המתחוללת בערוף 22 בפריים טיים. ברגע שיהיה הכוח לסדר את התמונות אני אסקר את זה ואתן לכל מתמודד ומתמודדת את היחס המתאים לו (אם אני אעמוד בזה, זה שמאלצי!!!) אהההה - והילה נחשון לובשת וילון! מכוער! זוועתי! וכן, אני מלכלכת על דני מזרחי בפרהסיה (-: וזו היד שלי , אוחזת בדבר הנפלא ביקום. וזה הדבר שאני הכי רוצה לאכול כרגע!

יום שני, 9 בנובמבר 2009

אוינק אוינק

כמו שחששתי וכמו שכולם הימרו שיקרה. גם אני קיבלתי את החזיר! אכן שפעת החזירים הכתב פעמיים בבייתי. ועכשיו אני לא מאריכה במילים, לא כותבת פוסט מסכנות לבנבן כחזיר. אני פשוט אלך לישון!

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

שוק הנעליים, בהחלט שוק! ושוק מאוחר יותר...

שופוני, ארוע שהוא שוק נעליים. השנה - בניגוד לשנה שעברה שהיה צפוף ומחניק, השנה היה צפוף, מחניק, מתחבא מאחורי פחי אשפה, חתולי רחוב ואפוף בריחם המתוק של דגי נמל יפו. בהחלט שופוני -"שופו עליי הולכת מפה באסרטיביות בידיים ריקות!!!" ומקווה שלא לחטוף זיהום מהאזור. שנה שעברה, היה מחניק, היה צפוף, לא היו עמדות מדידה, לא היה מקום לזוז אבל לפחות הייתה נחמה בדמות נעלי עקב ירוקות כדשא מבית היוצר של רוני קנטור. הפעם , הדגמים שלה חזרו על עצמם לצערי, החוויה שלי עם הנעליים שלה ללא ספק מצויינת ומומלצת כי הן נוחות ויפות! היו עוד נעליים אורטופדיות עם עקב, היו נעליים שייבאו במיוחד מאנגליה, היה בעיקר מחירים גבוהים ואווירה של שוק הכרמל בצהריי היום. תימחור על פתקיות, צפיפות מרובה ולא יותר מדיי היצע בניגוד למה שהבטיחו השלטים המנצנצים שכיסו את ת"א, ובטח שלא כמו שהבטיחו המיילים המזמינים. סה"כ - אפשר היה לארגן ארוע מושקע יותר, מאוורר יותר, מתומחר יותר טוב ויותר נעים ואסתטי. חזרתי בידיים ריקות, עצוב... תלונות רבות גם נשמעו על דמי הכניסה הסמליים - 10 ש"ח, תרומה, אלוהים יודע למי...אף אחד לא אמר לי וגם הקופאיות לא ידעו לאן. מביך. אם אתם לוקחים את הכסף לכיס זה בסדר - רק תגידו. אני את השיקולים שלי אעשה בנפרד בזמני הפנוי. ראוי לציין כמובן שבוטיק הנעליים "שושו" האהוב עליי במיוחד לא איכזב ואכן היו מחירים שפויים ונעימים, אבל לא הייתה את המידה שלי בדגם שחשקתי בו. לא נורא. חסכתי 550 שקל!!! את "שושו" הייתי ממליצה לבקר בחנות גם, ללא ספק נעליים מדהימות! את היום הנפלא סיימתי בביה"ח איכילוב. לחברי היקר יש שפעת חזירים מסתבר. כשיצאתי לשאוף אוויר ראיתי בחורה מדדה לבדה ובוכה בהיסטריה בחוץ, ישר רצתי לכיוונה ורציתי לעזור לה, היא לא מדברת עברית, היא עלתה לארץ לא מזמן ואין לה פה אף אחד, היא מיררה בבכי היסטרי במשך כשעה וחצי כשאני לידה מחבקת אותה, היא יצאה לשתות בירה עם מישהי מהבניין שלה, ה"חברה" עזבה אותה בבר והלכה הבייתה, ככל הנראה מישהו הכניס לה משהו למשקה ופגע בה. זה הדבר היחיד שהצלחתי להבין ממנה, שעה חיפשתי מישהו שיעזור לי להכניס אותה לביה"ח, אף אחד לא בא, בסוף יצאה אחות מקסימה ועזרה לי להכניס אותה לאחר שיכנועים רבים שלא יפגעו בה שם ושאני אהיה איתה, שמו אותה במיטה והיא נרדמה כשהיא ממררת בבכי שהיא לא יודעת איפה היא, איפה היא גרה ואיפה החפצים שלה, היא פשוט מלמלה שטויות ובכתה, היא גם לא זוכרת איך הגיעה לביה"ח. אנשים מספרים שנהג מונית זרק אותה שם ולקח לה את הארנק ולא החזיר לה. ישבתי עד שהיא נרדמה, כתבתי לה את מספר הטלפון שלי ונתתי את המספר גם לאחות הנחמדה. אני מקווה שהיא התאוששה ודיברה עם עובדת סוציאלית. אני מרגישה נורא שעזבתי אותה שם, ואני אלך לבקר אותה בביתה בתקווה שהיא תזכור מי אני... איזה פוסט אופטימי אה?! סיום מושלם ליום מושלם. מעבר לזה, גם לי הייתה חוויה לא נעימה השבוע, אבל אני לא מתכוונת להרחיב פה. אני מקווה שהשבוע הזה יהיה בסימן של בריאות, אושר הצלחה ונטול אנשים מטופשים ונוראיים.

יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

פוסט פוסט יומהולדת לא אופנתי בעליל!

כן כן, ה-4 לנובמבר...יום הולדת 26. ולמי ששאל ושואל - זה מרגיש כמו 16, כמו 17 וכו' וכו'...אני עדיין לא בטוחה שזה ארוע מכונן בחיי. אבל - בכל זאת חברי היקר החליט לפנק. זה התחיל אתמול - בשליח פרחים טמבל שהתקשר ואמר לי "יש לי זר בהפתעה בשבילך, את בבית?!" כן טמבל - אני בבית, וזו כבר לא הפתעה. זה המשיך בשליח של הזסטי - שנאבד ולקח לו שעה למצוא אותי, גם כן באדיבות חברי היקר. היום בבוקר התעוררתי לצלצול סלולרי רועש במיוחד, כשאמאבא שלי על הקו צורחים לי "היום יום הוללללללדדדדתתתת" אני אחסוך ממכם את הפרטים כי הם לא מחמיאים. אמא כמובן זרזה אותי - כי "יומהודלת זה לא יום לבלות בשינה וקומי דב קוטב" , על הפרק: קניית שעון. נקנה זודיאק מגניב וספורטיבי. אושר צרוף. המשכנו אני וחברי למסעדה לארוחת צהריים נהדרת כרגיל ב"שגב" אחחח ניוקי בשר סרטנים! יאמי יאמי. ומשם יאללה לחפש לי טבעת (לא אין אירוסין על הפרק -זה ליופי) כבר 3 שנים אני מפנטזת על טבעת של דייב שוורץ - הפנטזיה מומשה היום בדמות טבעת מטריפה ויקרה להחריד. תזכורת עצמית: דייב שוורץ סובל משגעון גדלות קל, יש לו חנות מטר על מטר וגישה של , טוב נו, פוץ "עכשיו, יש לך טבעת של דייב שוורץ!! תזרקי את הדרעק שיש לך על היד (מיותר לציין שדרעק זה לא) ותתחילי להפנים את האישיות החדשה שלך כפרה!" וכן, ביום רגיל הייתי יוצאת משם בלי לקנות, אבל התאהבתי! ואיך אפשר בלי גישה מחורבנת לחלוטין של מוכרת פסיכופטית, ככל הנראה, בטופשופ, סליחה מוכר, הוא חשב שהוא מוכרת. "השמלה מ-א-מ-מ-ת-! עלייך מאמי שלי, את נראית פיגוז רוקסטארית מושלמת ומטורפת כזו מיי פינגולד שיק (בשלב הזה הייתי מוכנה לעשות לו פירסינג עם קולב!) חייבת לקחת אותה, מה פתאום קטן?! זה השיק!!! צמוד !!!" טירוף חושים אמיתי. ומשם- לפגוש חברה והבייתה. העייפות השתלטה, הלימודים קוראים לי ואני חייבת למצוא לי מגפון אפור שטוח ראוי, כי אלה שראיתי היום נוראיים והמוניים. אחד הדברים שהסבו לי אושר אתמול בלילה זה שהנעליים שלי הגיעו מבית הוריי, כל האוסף המלכותי כמעט פה ומחכה לקיטלוג מחודש ע"פ סגנון, צבע ושאר מאפיינים בולטים (מעל 220 זוגות נכון להיום) ועדיין עם אולסטאר... פוסט נוראי, חסר תוכן, ממורמר משהו אבל, יהיה משעשע לקרוא את זה שנה הבאה נגיד (-: ובגישה אופטימית זו ובהתחשב בעובדה ששפעת החזירים תוקפת גם חתולים - ככה נראיתי כשביקרתי בקופ"ח לקחת מרשם! נינג'ה חן לשרותכם!!! אייייי ייייייההההה (תדמיינו קול צווחני וקפיצת נינגה היסטרית) ואיך אני מוסיפה רשימת בלוגים לבלוג הזה?! אני כל כך מאותגרת לפעמים שזה פלא שלמדתי להקליד ככל הנראה.