יום רביעי, 28 באפריל 2010

משוויצה באהבה חדשה

נפגשנו בלונדון לפני 3 שבועות בפינה קטנה בקמדן טאון. ידעתי שזה זה. מצאתי אותן. אהבה ממבט ראשון.
הן, אולסטאר לייט במהדורה מוגבלת בהשראת השיר האהוב עליי של בלונדי one way or another.
אני, חולת נעליים שנואשה ממידות מוזרות (אני 7.5 מושלם) שחיפשה משהו מיוחד, שיתפוס את העין.
מאז אנחנו יחד. הולכות בנוחות מושלמות זו עם זו.
אהבה...
*בינתיים, חושבת אם לפרסם או לא ביקורת על סלון כלות שכולל תמונות זוועה. האישה שמנהלת את המקום מקסימה, אבל הניקיון שם...לוקה בחסר. מה לעשות?

יום ראשון, 25 באפריל 2010

עונת הרחצה נפתחה על שלל טיפוסיה!

עונת הרחצה החלה. התיירות בשיאה וכולם בים כבר ממזמן. מה שגורם לי לצחקק לנוכח ריחות שמן השיזוף כל יום.
ולהלן, רשימת הטיפוסים שנכחו בים בסופ"ש:
1. הערס - הבחור השזוף, עם הבוקסר. ולא, לא בגד ים, בוקסר! תחתונים. עושה פוזות לבנות, מכרסם גרעינים ומחפש בירה.
2. הפרחה - בת זוגתו של הערס (שיחיה), מהדסת לה בתלתליה השחורים בחוף, מטענה מתנדנד לכל עבר באלגנטיות מכובדת.
3 המשפחה - אמאבא + 4 ילדים שלהם + 4 חברים, 1 לכל ילד. המשפחה תתפוס לה חלקת אדמה קטנה ותשטח עליה את כל הבית. התנחלות. מים, ביסלי, במבה, צידנית עמוסה כל טוב, בירות למבוגרים, בריכת גומי לילדים (הלו - את בים! הבריכה מיותרת), שמשיה, כיסאות והרשימה לא נגמרת. מאלה אני מתרחקת כמו מאש. זה תמיד תמיד רועש, תמיד מזהם את האיזור, וכשהם קמים, אוי ואבוי, האזור נשאר מוכה אסון ואני נותרת מוכת עצבים מהשקיות ומהזבל שהם לא טורחים לאסוף.
4. הצרפתיות או הלובסטריות - ללא ספק הזן האהוב עליי! הן יוכיחו לכולם שם בצרפת שהן היו בחופש! בים! כל היום! שמן שיזוף הוא מצרך מבוקש מאוד עבורן, והן מתיזות אותו על גופן החרוך לחלוטין, משווע לרופא עור/כירורג פלסטי מומחה כוויות, אחת למספר דקות כדי "לשמור על הגוון". אני לא מבינה איך הן מצליחות ללכת בכלל. זה נורא.
5. הלבנות - אני שייכת לזן הזה. הזן שלא יעזור כמה ישב בשמש עדיין יהיה לבן, מקסימום בז'. אני לא יושבת בשמש אבללא משנה. הלבנה, תמיד תשב עם חברה כהת עור ותקנא בה על שיזופה הנאה מבית. הלבנה תספוג הערות שונות מעוברי אורח דוגמת "את מסנוורת, לכי לים". אני בים טמבל! אני בים! ולצערי גם אתה!
6. ההיסטריות - יתמרחו כל דקה, ילכו עם טרנינג ארוך וחולצה ארוכה וישמרו פן תיגע בהן קרן שמש אחת מסוכנת. אם את לא רוצה שמש, אל תלכי לים! גוועלד.
7. האמריקאיות - תיירות אהובות וחצי ערומות שכמותן. חובבות שמן שיזוף גם כן, ויותר מהכל חובבות צרחות הדדיות של ooooo mmmyyyyyy gooooood!!!!!!" אכן, מפגע סביבתי ששווה למטקות. מה שמוביל ל...
8. שחקני המטקות - למרות השילוט, למרות התיחום הם תמיד ישחקו לך על האף! יעשו פוזות ויקחו את העניין ברצינות תהומית. הכדור תמיד מוצא את דרכו אליי בפגיעה ישירה שמלווה בצווחה ובפרצוף מתמם "לא...לא ראיתי כדור (מחביאה כדור בחול) אני חושבת שהוא עף לשם...המכה הייתה מאוד חזקה...(מצביעה לאופק ומחייכת בתמימות)"
9. מוציאי הגיטרות - למה, אבל למה בכל הרכב של 4 אנשים ומעלה תמיד מישהו יוציא גיטרה ויתחיל לזייף שירים של משינה?! למה כולם צריכים לסבול?!
10. מחפשות החתן - יגיעו לים מאופרות, על עקבים, בגד ים מ-ה-מ-ם שכולו צועק "קנו אותי כדי שאתה תשים לי טבעת" , בגד חוף, משקפי שמש מעוצבות. הן ישבו על מיטת השיזוף, יסקרו כל גבר וידסקסו מי הוא הראוי שיזכה להנהון. אותו מאושר יזכה בחיים של סבל אחר כך...
וזה רק בסופ"ש אחד ובטווח קרוב אליי מאוד!
שתפו שתפו - במי אתן נתקלות?
עונת רחצה נהדרת לכולן!
חזי פותח את עונת הרחצה במראה המנומר!

יום שני, 19 באפריל 2010

זול, נגיש ושימושי - מחזק ציפורניים.

הרבה זמן לא עדכנתי, אז הגיע הזמן! ולכבוד יום העצמאות הבא עלינו לטובה בעוד מספר שעות. כולן צריכות ציפורניים חזקות!!!
טוב, פשוט לא היה לי מוצר מתחת ל100 ש"ח להמליץ עליו. האמת.
אז המוצר להיום: orly -calcium shield מחזק ציפורניים בבקבוקון נאה וסגלגל (אני ציפיתי שיצא ממנו ג'יני האמת...)
נכנסתי לסופר פארם וביקשתי לעצמי מחזק ציפורניים, שכן שלי נחלשו עד מאוד. לא רציתי כזה שמעבה אותם ולא נותן להן להיות גמישות. רציתי משהו למנוע התפצלות ושיגדלו ארוכות, חזקות ויפות!
לאחר חיפוש נמצא המחזק, ובמחיר מבצע של 25 ש"ח! מציאה! לקחתי והתחלתי למרוח.
ללא ספק מצויין! הציפורן גמישה, לא מצהיבה וצומחת נהדר!
המחזק טוב גם כבסיס ללק, ואכן שיפר את עמידות הלק.
המריחה היא 2 שכבות וחידוש כל 3 ימים. אם רוצים כבסיס, שכבה אחת, לק ושכבה מעל.
מומלץ בחום!!!
עכשיו אני צריכה מניקורסיטית שתטפל באורך, בצורה ותמרח אותי בלק מפנק. יש המלצות?
זה לא נותן לי להוסיף תמונה לצערי...

יום שבת, 10 באפריל 2010

אולי די?!

כנראה שסוף העולם כבר כאן. התופעה תופסת מימדים מפלצתיים של מגיפה שחורה והימים נהיים קשים.
בימינו כל בחורה היא:
1. בלוגרית אופנה
2. מבקרת אופנה
3. סטייליסטית
4. כל התשובות נכונות + כמה תארים שהיא קוטפת על הדרך שהיא בחרה והעניקה לעצמה.
אז מי שם אותן להיות מבקרות האופנה שהן נהיו?! מי חושב שהן מכתיבות אופנה, סטייל ועל פיהן יקום ויפול דבר?
מי לעזזל נתן להן סמכות והכתיר אותן למלכות השיק והסטייל?!
בטוח לא אני. לא פעם אני מביטה בלוגי אופנה (במיוחד בארץ. ביקורת יש בשפע בארץ) ונתקלת בפוסט ביקורת נוקב ושופע הגיגים נהדרים פרי המצאתה של הכותבת על לבוש של בחורה (בד"כ) כזו או אחרת, בדרך כלל כתוב באופן מתאמץ ומשופע במילה "ביצ'" על סוגיה. נהדר. נפלא. מרנין. כתוב לתפארת מדינת ישראל.
מצחיק שכותבות הבלוגים בדרך כלל מכתירות את עצמן. שיתוף או אי שיתוף הפעולה הוא של הקוראים. איפה המקוריות? איפה הייחוד? תופעת העדר במיטבה שוב.
עוד לא מצאתי את האחת שארצה להתלבש כמוה. עוד ל אמצאתי את האחת שמתחה ביקורת ובעצמה נראתה טוב, וטוב במובן של לא קורבן אופנה וביקרותית כלפי עצמה בדיוק כפי שהיא עבור אחרים.
תופעה עצובה לא פחות הוא "בלוגי הוא עבודתי". כן כן. בלוג הוא עבדה למי שלא יודעת. עבודה במובן של "אני אעשה מזה כסף על חשבון הקוראים ועל חשבון הרשתות".
כל בלוגרית נהייתה מקדמת טרנדים מדהימה ומכתיבת אופנה. המילה שקיפות כמובן היא גסה במקרים הנ"ל, שכן אם ידע הקורא התמים שאותה בלוגרית מקבלת את בגדיה בהשאלה, בחינם או בתמורה לפרסום של הרשת + המלצה חמה לא ירכוש אותו קונה תמים את הביגוד האלילי ואמינותה של אותה בלוגרית תהרס לתמיד.
טעות! בעיניי, זו פשוט רמאות לשמה. למה לא לומר מראש שהבגדים ניתנו במתנה או בתמורה לפרסום? בעיניי זה רק יעלה את ערכה ואמינותה של אותה "פאשיוניסטה" (איכס...איכס...ביטוי דוחה לחלוטין)
לא פעם אני שמה לב כי יש בלוגריות שבאמת לא עובדות. הן מתפרנסות מהרוח. הרוח היא זו שמספקת להן את שכ"ד והבגדים שלגופה (רוח=רשת אופנה),] הנעליים שלרגלה והתכשיטים שהיא עונדת.
אף אחת לא עובדת במדינה הזו?!
גם אצלי הבלוג מוגדר כבלוג אופנה. אני שוקלת לשנות את ההגדרה שלו לזן נחות מאוד - זן הלייף סטייל (-: כיוון שאני לא מתיימרת להיות הסטייליסטית הנחשקת, מכתיבת הטרנדים האלוהית, המצטלמת הסדרתית והמבקרת הנועזת. זו נראית לי, ככל הנראה, כהחלטה נכונה. יש זמן לחשוב.
אולי אלך לבקר, חבר שלנו, בלוגר אחר...
*נכתב בלשון נקבה, אך מתייחס לכל המינים.

יום שישי, 9 באפריל 2010

רשמים קצרים מלונדון.

אז אני בבית. עם אלרגיה. שוב. בלונדון לא הייתה לי אלרגיה. בישראל - רק תנו לי כדורים לרוב. מסקנה: לעבור לגור שוב בחו"ל. אני לא סגורה על המיקום.
בכל מקרה, לאחר שישה ימים בלונדון שבתי ארצה עם שלל תובנות חדשות ומעניינות. העובדה שהיורו השווה את מחירו לפאונד גורמת להצפה בתיירות פנים אירופית. הרחובות עמוסים באנשים, אף אחד לא אנגלי.
לונדון מאוד שונה ממה שזכרתי. מאוד.
טוב, נתחיל בטיסה הלוך. לא מלאה, מקום לרגליים + מושב נוסף שאוכל "להתרווח" עליו בשינה נהדרת.
הגעה למלון ממוקם נהדר והופה, החוצה. בן זוגי היקר מדשדש לו בחיפושים אחר כרטיס למשחק כדורגל. לא מצאנו. התחלנו ללכת, להסתובב לחקור.
אבל כיוון שזה ממש לא מעניין אף אחד מה ראיתי נעבור לחלק שכן מעניין : קניות.
לונדון לא יקרה. זה מאוד קשור לעובדה שהפאונד זול כרגע באופן יחסי. החנויות ענקיות, מלאות אנשים וזה רע. מי שנוסע לשבוע שופינג שיבושם לו, אבל מי שרוצה לראות את העיר קצת צריך להימנע מחנויות ענק. לא שיש שם חנויות שאינן חנויות ענק.
הסיילים. אחחח...כן מכירת אמצע העונה ופסחא. תענוג. בכל מקום השלטים מחייכים ומזמינים לבזבז מזומנים. חלונות הראווה מקומם במוזיאון ואני, מקומי בפארק. כי בתי הכלבו וחנויות הענק עשו לי חלושס רציני. ככה שלחזור עם שקיות עמוסות כל טוב לא חזרתי. אבל ראיתי המון.
M&S הרשת האנגלית המפורסמת בעלת הקו השמרני יותר מספקת ביגוד נחמד וקז'ואלי נורא. יש גם דברים יותר יפים ומעניינים למחפשות. מחלקת לבני הנשים מטריפה, מחלקת הנעליים ענקית ונהדרת והכל במחירים שווים לכל נפש, בעיניי.
לזארה, פול & בר וh&m לא נכנסתי. מיותר בעיניי. ג'אנק יש גם באלנבי! מעבר לכך שהחנויות גדולות מדי בשבילי וזה מבזבז את זמני היקר.
טופ שופ - מעוד כל פאשיוניסטה (איזו מילה דפוקה זו...) עמוס, יקר, לא ממש מציאה. בדיוק כמו בארץ.
הסיוט הגדול - או פרימארק! זוועת עולם. זוועה!!! המון קומות של חנות שנראת כמו שוק, הפלסטיק חוגג, האיכות מזעזעת והמחירים מחירי רצפה (גם הבגדים על הרצפה כן...) חיקויים של תיקי הקייט קידסון הנהדרים (החנויות שלה בלונדון מהממות!!! ויקרות!!!). בקיצור. לעמוד שעה בתור בשביל נעליים שכמו שחבר שלי הגדיר "זה יכול להיות יופי של קערת מים לחתול כשלא תשתמשי בהן. זה פלסטיק זול!!!" זה לא שווה. לא את איכות הבגדים (ירוד. פרום. שוק.) ולא את הזמן שאפשר לבלות בחוץ. נכנסתי, 15 דקות בפנים והחוצה לאוויר. ברור שאם לא שמעתי עברית ולו פעם אחת, אז בחנות הזו שמעתי מכל עבר עברית. בחורות עומדות וצועקות "רחחחחללללללללללללל, תביאי לי במידה אחת יותר!!!". למרות שיש תאי הלבשה, הישראליות מעדיפות להתפשט מול מראה כדי לא לבזבז זמן יקר, לתא ניתן להכניס עד 8 פריטים. חוויה מזעזעת ומאוד לא נעימה מבחינתי.
קייט קידסון! הוווו, כמה יופי. כמה פרחוני ונהדר. כמה יקר! שווה כל רגע וכל גרוש שיש.
נעליים, גם לא חסר בלונדון. יש מכל טוב וטוב בכל מקום ובכל חנות. כמובן שעל איכות צריך לשלם, ולכן הדברים האיכותיים יקרים יותר.
כמובן שאיפור הוא חלק בלתי נפרד מטיול, לכן חנויות איפור הן חנויות בהן התעכבתי הכי הרבה זמן. בקובנט גרדן המבחר מדהים. בסוהו גם כן. ממליצה לתור את הרחובות הקטנים ולחפש.
ממש הפכתי את זה לפוסט מדריך חן ללונדון. זו לא הייתה הכווה אבל אני זורמת.
בכל מקרה אני עוצרת כאן. יש הרבה מה לעשות.
אני רק יכולה לספר שהטיסה חזרה הייתה סיוט!!! מלאה בילדים ותינוקות צווחניים. נקודת האור היחידה הייתה כשבזווית העין קלטתי לי את דודי בלסר (שלא יודע את זה, אבל היינו אמורים להתחתן בעבר הלא כל כך רחוק) יושב לו מימיני, ככה היה לי במה לבהות כחברי היקר החליט לישון.
בשדה כבר הבנתי שאני כבר לא בקנזס, הרעש, התור, הצעקות ודודי בלסר אחד שעזר לי להרים את המזוודה. ג'נטלמן אמיתי.
מי שמעונינת ביותר פרטים לגבי חנויות, מה לראות ואיפה לאכול שתכתוב. אני אשמח לפרט (-:

יום חמישי, 1 באפריל 2010

יוצאת לחופשה. לונדון - הנה אני באה (שוב)

הכל התחיל כשאבא של בן זוגי התקשר ואמר: "בת דודה שלך מתחתנת בעוד חודשיים"
בן זוגי ענה: "שיהיה לה במזל, תמסור לה ד"ש". אדישות.
האבא ענה: "....בלונדון...נבחרתם לייצג את המשפחה"
מפה הכל התחיל. חודשיים של הכנה, הזמנת כרטיסים (אל-על, רע, כשר, לחמפסח), מציאת מלון (משימה לא פשוטה - פסחא+פסח=טררם) וכמובן לחץ. קר.
לי תמיד קר. ארזתי את מיטב הביגוד הצמרירי שלי +ugg ואני מניחה שזה יספיק.
את ההכנה המקדימה עשיתי באינטרנט. למרות שביקרתי מספר פעמים בלונדון תמיד יש מה לחדש.
לקחתי החלטה הרת גורל גם כן, כזו שמלווה אותי כל החיים ובחו"ל היא פשוט לא קיימת. הפעם אעמוד בזה. לא זול ומצ'וקמק, לא פריימרק, לא לא לא אבזבזב כסף על שטויות חסרות איכות ותועלת! (אחזור עם ים פיצ'פקס)
בקיצור. שלום. אני נוסעת. אני וחצי מדינה.
הולכת להפציע באירוע רשמי בלבוש צמרירי ופרצוף קפוא (-:
חג שמח (מה שנשאר)