יום שבת, 29 במאי 2010

חווית קנייה עגומה ב טופ שופ

הימים האחרונים היו בחזקת גהנום מתמשך עבורי. המיגרנה חגגה לה ואני חגגתי בין כדור אחד לאחר. החלטתי לשתף היום בחווית קניות לא משמימה בעליל בtop shop בסניף בדיזנגוף סנטר. נתחיל בווידוי: אני לא מתה על הבגדים שלהם. יש לי קושי עז למצוא את עצמי חיננית בפריטים המנופחים שלהם, המתומחרים להחריד שלהם ובהיצע המצומצם מאוד יחסית לחנות הנהדרת בלונדון. אבל היה לי קצת זמן לשרוף כשחיכיתי לשרון והחלטתי לעשות מעשה: להכנס! מיד אספתי לי פריטים ונכנסתי לתא המדידה. מכל 8 הפריטים שמדדתי, שמלת מקסי שחורה מצאה חן בעיני. באותה שמלה מדוברת, יש פסי תחרה שחוצים את השמלה מקו המותן ומטה - להלן: האזור השקוף. כיוון שבאותו יום הייתי מצויידת בתחתונים האהובים עליי (אלו הלבנים עם הדפס הגלידות המרשים) החלטתי שאצא לי מן התא כדי לבחון את השמלה ממרחק יותר הגיוני. לקחתי בחשבון שזה שקוף, אבל כיוון שזה תא הלבשה לנשים - לא חשבתי שתהיה בעיה. איזו טעות. עמדו שם 2 בחורות שמדדו כל מה שהיה לסייל להציע, כמובן שגם אם זה קטן זה לא משנה כי זה סייל. לידן עמד מוכר. ממין זכר ששפך את דעותיו לגבי כל פריט כולל קריאות "יוווווו מעללללף עליייך" למרות שזה קטן לה ב2 מידות. אבל לי זה לא נוח לצאת בבגד שקוף היישר לפרצופו של המוכר. שנייה שיצאתי את התא, המוכר + 2 הבחורות החלו לנהל דיון עליי אבל לא פנו אליי. הן דיברו על השמלה, התחתונים המבצבצים שלי...תענוג. המוכר ממש לקח חלק פעיל והתקרצץ לי לחיים. כמובן שכולם היו משועשעים מאוד מההערות שלו כגון: "יווו מאמי, זה מה זה יהיה דוסיץ שיק עם טייצ," פניני חוכמה כמו "שיוווו זה רק לים" והבעת החלחלה כשביקשתי טייצ אמרה הכל. הדיון נמשך בלעדיי. אחר כך הוא עבר לדון איתי על הקעקוע שלי תוך כדי קריאות "מאמי - לא יכול להיות" "מותק" "נשמה" ועוד ועוד. הבהרה: אתה, המוכר, נותן שירות. אני הקונה, מצפה לקבל אותו. אני לא מאמי, לא נשמה ובטח שלא חברה שלך מימי הפלמ"ח! זה לא מעניין אותי מה אתה חושב ובת כמה אתה חושב שאני. לא מעניין אותי מה אתה חושב שיראה טוב, מה נראה טוב ומה לדעתך צריך להיות מתחת. אני לא מעונינת לדבר איתך בשום צורה על מבנה הגוף שלי, הקעקועים שלי ובטח שלא לפתח דיאלוג! אני רק רוצה להגיע לקופה! לא עצבנית! לא לאחר שמתחת עליי ביקורת עם 2 קונות נוספות ואני בטח לא רוצה גבר שלא הזמנתי בתוך תאי המדידה! וכדי להיות ממש בוטה: זה שאתה הומו לא עושה אותך מתת האל לנשים בעניני סטיילינג! צא מזה למזלי שרון הגיעה בדיוק בזמן. לקחתי את השמלה והלכתי לכיוון הקופה. המוכר כמובן הכניס את הרכישה על שמו (אחחח הבונוס המשמים) ואז הוא הגדיל לעשות וקרא לאחראית משמרת כדי שתוכל לאמת את החשד שלו שאני שקרנית. הרי לא יכול להיות שלקח כל כך הרבה זמן לעשות כזה קעקוע. הבחורה נקטה בעמדה מזלזלת ובחרה להמשיך לבלוס את הפיצה שלה בתוך החנות. הלכתי. בהרגשה מזופתת מה שסיפרתי פה זה על קצה המזלג. בחיי. היה שם הרבה מעבר. היום, החלטתי להתקשר ולהתלונן על היחס המשפיל. אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל הרגשתי שאני מתפוצצת בפנים. התקשרתי לחנות על מנת לבקש טלפון של שרות לקוחות. נעניתי שאין ושהם שולחים את התלונה במייל פנימי ויחזרו אליי. התעקשתי והתעקשתי. לא עזר. סיפרתי לאחראית משמרת בקצרה מה היה. היא אפילו לא הגיבה רק אמרה לי "ממממ ממממ, ממממ....מממ...שיהיה. אני מעבירה ויחזרו אלייך" דוחה. פשוט דוחה.

יום שבת, 22 במאי 2010

הנעליים שלי:

הבייבס הללו, האהבה שלי הגדולה, נעלי החשפניות לייט, שיא הנוחות שלי נקנו לאחר חיפוש מטורף ברחבי הארץ אחרי סנדלים, בצבע שחור, רצוי מבריק, . רצוי עם טוויסט. לאחר חיפושים שהעלו חרס, נתקלתי בהן. ישבו שם על המדף אך ורק בשבילי שאקטוף אותן. האבזם, הויניל, הפלטפורמה והפס הלבן שבתחתית הפלטפורמה עשו אותי מאושרת. כל כך מאושרת שישר נזרקתי לי לסרטי גנגסטרים וחליפות פסים. זה מה שהן מזכירות לי. אני צועדת בהן שעות, חרשתי איתן המון מועדונים ועדיין, אני אוהבת אותן כאילו נרכשו היום. כאילו לא היו סנדלים מעולם. אהבה! *וואפס, תודה שהזכרת לי! קניתי אותן בחנות וויקנד! אכן, מסמך אנושי מפתיע ומזעזע כאחד. זה היה לפני כמה שנים טובות אבל (-:

יום שני, 17 במאי 2010

ארוע הבלוגרים של כל פרפיום

בדרך כלל אני לא מגיעה לארועי יח"צ למינהם. אבל הנני מציינת כי הפעם הגעתי לארוע ההשקה של כל פרפיום לבלוגריות.
הפעם, הזדמן לי אחה"צ פנוי והחלטתי שהחברה תהיה נעימה (ללכת עם בושמולוגית זה לא עניין של מה בכך) ושהנושא יכול לתרום לידע האישי שלי במדעי הריח (:
אז מה היה לנו?
ארוע של כל -פרפיום. חברה שנותנת פייט לחברות הפארם השונות בנושא בישום.
הגענו, עזריאלי, מלון - קומה 20, ביזנס לאונג'. נהדר! אחה"צ ממוזג, נוף נהדר!
כיבוד קל, הכרות נעימה עם הסובבים ויאללה - להכנס לחדר הישיבות.
הרצאה קלילה בנושא בישום מבית היוצר של גליה תורן והסבר על המותג עצמו, על המחירים, על הקונספט ועל השרותים השונים שמציעים בחברה.
גליה נתנה מגוון עצות ודרכים להתאמת בושם. אחת העצות הרלוונטיות ביותר לעונה זו היא לגבי בישום שאינו מכיל אלכוהול כיוון שזה משאיר סימן עם היציאה לשמש. כמו גם שלצרכן בשמים ממותע יש 6 בשמים על המדף - בהם ישתמש לפי מצב הרוח. ככל הנראה שבקטגוריה הזו אני מאוד שמרנית. לי יש 3 בלבד. כולם לגברים. ואני עוד חומדת את של בן זוגי מדי פעם. אבל בדרך כלל אני אלך עם "אלור" של שאנל.
לרשת יש 3 חנויות וחנות מקוונת. אתר נוח לשימוש וזמין בכל שעה, הבושם הנבחר יגיע עם שליח עד דלת הבית (: נוחות למכורות הקניות און ליין.
לאלו שחושקת בבושם ספציפי שלא ניתן להשיג שווה לבדוק. החברה מייבאת בשמים שאי אפשר למצוא בחנויות, וככה אמא שלי למשל מצאה לה את הבושם של סטלה מקרטני אותו חיפשה (וזה חף מיח"צ כי היא מצאה אותו שם לפני שנכחתי בארוע עצמו)
מי שאוהבת הרפתקאות והפתעות יכולה להזמין גם בושם לא מוכר ע"י שימוש בגלגל הבשמים שמתאים אינטואטיבית את הבושם ע"פ צבע. עובד או לא ...עניין של ניסיון מן הסתם. אני לא ניסיתי.
כרגיל, אני אצמד לי לבושם שלי במחלקת הבישום הגברי של שאנל ודיור.
לחובבות הבישום מובטחת הנאה משיטוט וחיפוש אחר בשמים חדשים: http://www.callperfume.co.il/
וכמובן שאי אפשר kדבר על בשמים בלי להזכיר את בלוג הבישום הנהדר בושמולוגית: http://bosmologit.blogspot.com/ שגם נכחה בארוע וכתבה את התרשמותה על הבושם החדש של ולנטינו.
*חוזרת ומציינת כפי שהבטחתי, הפוסט מסקר ארוע יח"צ שהייתי נוכחת בו.

יום חמישי, 13 במאי 2010

בא לי להקיא

היום פורסמה הפקת אופנה פה:
בדרך כלל אני נמנעת מלדבר על כל תעשיית האופנה בגלוי ובגועל. גם אני עובדת בתעשייה הזו, אני נמנעת מללכלך על קולגות ונמנע מלבקר הפקות שונות, אבל הפעם, אני מרגישה שנעברו כאן גבולות. אני לא מבינה איך מעלים הפקה כזו? לא מבינה...
מה חשבו להם אותם אנשים שהרימו הפקה שכזו?
האם זה יהיה ביזאר ונהדר? כי בעיניי זה לא. בעיניי נעבר פה גבול. שימוש בילדים בצורה כה גסה, בוטה ודוחה לעיתים מקוממת אותי.
אומנות? זו לא אומנות. זו פרובוקציה בלירה. משהו דוחה.
אני אפילו לא מסוגלת לכתוב משהו קונקרטי. אופפת אותי תחושה נורא דוחה. כל תמונה מעלה בי רגשות נוראיים ביותר. משהו שם פוגע, לא מדויק, אפילו סוטה. אני לא רואה כאן ביקורת חברתית. אני רואה כאן אסון.
בא לי להקיא.

יום שישי, 7 במאי 2010

מתכון לפדיקור ביתי קצר (-:

הקיץ הבא עלינו לטובה + שעמום רציני ביותר בלילה שיצא לי לבלות בבית ההורים הניב תוצאות מפתיעות!
למי שלא יודעת, יש לי בעיה עם כפות רגליים. לא עם שלי, עם של אנשים אחרים. לא תמיד, זה ממש תלוי ברגל (עד כאן יצאתי חולת נפש)
ובגלל שאני עדיין לא מרגישה שמספיק קיץ כדי למרוח את ציפורני הרגליים שלי בלקים צבעונים ורועשים, החלטתי על מעשה!
פדיקור ביתי +פרנץ דק!
כל העסק לא לוקח יותר מ40 דקות. נורא כייף.
והנה המתכון שלי למשועממות והנרתעות מפדיקוריסטיות (כן, חולת נפש בשנית)
רכיבים:
קערה גדול - פיילה (במקרה שלי הייתה ורודה! אושר)
מים רותחים
לימון חתוך לפרוסות
מלח אמבט
סבון גוף
אבן לשיוף העור
קרם לחות לכפות הרגליים (אפשר גם רגיל)
ניילון נצמד
קיוטיקל אויל
מספריים לציפורניים
פצירה
צמר גפן
אציטון
לק לבחירתכן - אני אתמול רכשתי את הסט של סאלי הנסן לפרנצ' בסופר פארם ב50 ש"ח. לא יקר והוא נהדר (ארחיב בהמשך)
הכנה:
להוריד שאריות לק בעזרת אציטון.
לשטוף את הרגליים טוב.
לשפוך את המים הרותחים לתוך הקערה ולהוסיף מים קרירים עד שהטמפרטורה נוחה לכפות המתפנקות.
שמים את הלימון, מלח האמבט (מלח גס עובד/מלח ים גם כן) והסבון.
הלימון מבהיר את העור ומחטא אותו, המלח מרכך ועושה פילינג קל.
לשבת בכייף כ15 דקות.
לקחת את האבן ולהתחיל במלאכה. וכן, תשפשפו בעדינות. הכל הכל. בין האצבעות, הקרסול הכף עצמה וכל חלק קטנטן ברגל. אם יש אזורים עם עור קשה במיוחד להשקיע בו קצת יותר מאמץ.
להחזיר את הרגל לשטיפה טובה במים וסבון ואפשר גם לפנק בפילינג ייחודי לכף הרגל (לי יש של שול) או סתם פילינג גוף אקראי. לאלו שאין פילינג אפשר לערבב בכלי סבון+מים קרים+סוכר ---> ווואלהה. פילינג הום מייד!
לגזור ציפורניים, לשייף אם צריך.
למרוח טוב טוב קרם לחות + קיוטיקל אויל ולעטוף בניילון נצמד ל10 דקות. הלחות חודרת לעור ומרככת את העור וזה גם דיי נעים למען האמת.
לדחוף ולהסיר את העור העודף.
לנקות את פני הציפורן עם אציטון כדי שיהיה נוח למרוח לק.
עכשיו לרגליים כייף והן רוצות לק. ביחרו את הלק המועדף עליכן ומירחו! אני שמה שכבת בסיס+2שכבות לק+טופקואט.
הפעם בחרתי בסט פרנצ' של סאלי הנסן. אני לא מחובבות הפרנצ' אבל זה תמיד נראה נקי ומסודר.
כמו שאמרתי - הוא היה במבצע ועלה כ-50 שקלים בסופר פארם, מחיר לא רע בכלל.
את הפרנצ' עשיתי על בסיס של אורלי.
המברשת של הלק הלבן דקה דקה דקה ומדויקת. נוחה לעבודה ולפס דק דק. הצבע הנוסף הוא מעין ורוד חלבי.
לאחר ייבוש הלבן, מרחתי את הצבע הנוסף.
חיכיתי לייבוש (תיק תק - 3 דקות) ומרחתי את הטופקואט (אסי כרגע)
מרוצה ושמחה שמתי כפכפי אצבע וחייכתי לכפות הרגליים שלי שעברו פינוק נהדר!
בהצלחה!

יום ראשון, 2 במאי 2010

איך נראה מקום שלא כדאי להתאפר בו?

אז הנה, זה המקום להראות את התמונות הללו. ככה מקום שמכבד את עצמו ומחשיב עצמו למקצועי לא צריך להראות. ולמה? כי זה פשוט לא בריא.
אחרי התייעצות בפוסט קודם, ואחרי מחשבה מרובה החלטתי שאני מפרסמת אבל בלי שם המקום.
למקום הזה נחשפתי במהלך סיור בתל אביב - יפו.
בעלת המקום היא בחורה צעירה ומקסימה, חייכנית ונדיבה. היא גם יצאה בליין מוצרים משלה, וכשביקשתי מייק אפ להתנסות היא לא חשבה פעמיים, התאימה לי גוון ונתנה לי בקבוק שלם להתנסות. לא הצלחתי להתנסות בו כיוון שהיא פיספסה בגוון. העיקר הכוונה.
בעצם המהות של המקום היא נהדרת! זה סלון שמספק את כל השרותים שכלה צריכה. חדר אישי להתכוננות, ספא, מספרה וגם עמדת איפור. ללא ספק עמדה גדולה ומרווחת. הושקעה במקום מחשבה רבה, מכל הסיבות האלה החלטתי לא לנקוב בשם המקום.
הסיבה שאני מפרסמת את הפוסט הזה היא שלא כולן מבינות באיפור, לא כולן מודעות לחשיבות ניקיון המברשות, משטח העבודה והצלליות, סמקים ותכשירי האיפור השונים.
שכן חוסר ניקיון יכול לגרום להעברת זיהומים ומחלות עור שונות ומשונות. באותו סיור ראיתי הדגמה של חלק מהמוצרים על נשים שונות, כשאותן נשים לא עצרו לרגע וחשבו על ניקיון המברשות והמוצרים. למען האמת הזדעזעתי.
המברשות נראו עייפות ועמוסות חומר כאילו לא נוקו מיום הקנייה.
הצלליות והסמקים עמדו ללא כיסוי, וקופסאות היו פתוחות ומחכות לחיידק שיבוא, עפרונות העיניים והשפתיים ללא מכסים והכל דחוס בסלסלות מאובקות.
חלק מהמוצרים היו מוצרים לא מקצועיים, והכוונה היא למותרים שנרכשים בחנויות איפור זולות ובשווקים שונים. אני לא יודעת איזו חווית איפור טובה יכולה לצמוח מכאן...
אני לא מבינה מי הייתה מוכנה שיאפרו אותה במוצרים הללו במצבם הנוכחי.
התמונות מדברות בעד עצמן, אז אני מפסיקה לקשקש!