נורא רציתי לכתוב על איטליה, אבל המושג הזה שיגע אותי.
הלכתי ובדקתי מיהן אותן נשים אמיתיות?!
בזמן האחרון יש באזז סביב המושג "נשים אמיתיות". אז מיהן אותן נשים אמיתיות אתן שואלות?!
אז ככה, אותן נשים אמיתיות הן אותם נשים שמעל מידה 42... אכן כן. "סטייליניג לנשים אמיתיות" "בגדים לנשים אמיתיות"
"תביאו דוגמנית שהיא אישה אמיתית".
כל מי שמתחת למידה 40-42 היא לא אישה אמיתית. אני, אני לא אישה אמיתית. החיים שלי קלים כאישה מזוייפת.
הרבה מאוד אנשי מקצוע משתמשים במושג הזה - האמיתי, הנכון.
הרי חמוקיים, קימורים, חזה ות*ת יש רק לאותן נשים מפוארות ואמיתיות. לשאר אין את זה.
אותן נשים אמיתיות שמעודדות נשים אמיתיות אחרות מתלבשות כאילו היו נשים "לא אמיתיות" רזות מאוד מאוד.
אותן נשים אמיתיות יוצאות כנגד בגדים שכביכול מכוונים אליהן. שהרי נשים לא אמיתיות לא לובשות טוניקה (?!) ביום יום, לא מעיזות לצאת בשמלות שחורות (?!) ובטח שלא בבגדים רחבים(?!) וכמובן שלא מעיזות ללבוש טייטס (?!) הבגדים האלה באו לדכא את "הנשים האמיתיות". הן לא יעיזו להתפס מתות בפרטי לבוש אלו! פרטי הלבוש הללו מעליבים את הנשיות שלהן.
שכן כל אישה מתחת למידה 40 יכולה לרכוש בגדים בכל מקום בו היא רוצה! חצופה. בושי וכלמי לך אישה קטנה שכמותך. עמדי בפינה ותשתקי. יותר מזה - עמדי לך בפינה ותאכלי - תאכלי כדי שתיהי אישה אמיתית בסוף. כי אישה אמיתית אוכלת מה שבא לה.
אישה אמיתית שקונה שמלות (טוניקות בהגדרה) קצרצרות מדיי כי *לה* מגיע! היא אישה אמיתית. אותה אישה שתדחס בכוח, שתחנק בג'ינס צמודים מדיי, בחולצה הדוקה מדי הכל כדי להרגיש שלה הזכות לעשות מה שהיא רוצה לא משנה מה.
ואכן, יש לה. לכל אישה יש את הזכות לרכוש מה שהיא רוצה. להתלבש איך שהיא רוצה ולהגיד מה שהיא רוצה.
זכותי גם לא לאהוב מה שהיא לובשת, בין אם היא מידה 42 או 36, הזכות לא לאהוב את הבגדים עומדת לי ככל זכות אחרת.
אני אישה לא אמיתית. אני בחורה ממוצעת, לא קטנה, לא גדולה. אני לא אישה אמיתית כי אני לא עונה על ההגדרה. כמה נורא לקום בוקר אחד ופשוט לגלות את זה. זה כאב...D-:
*נכתב לא בכעס, בהמון הומור ובהמון כבוד ואהבה. אני לא שונאת נשים...בחיי.
אני מניחה שהפוסט הבא יעסוק ב"סטייליסטית קווים לדמותה", כי כולנו סטייליסטיות (וזה יקירותי הסטיקר החדש לי לאוטו!)