אז כן, גם ברביעיה ברגעים מסוימים (כמה קינקי)
יום האהבה שלי התחיל במשהו לא כל כך אוהב, בחינה. אחרונה עד המועדי ב' לתואר זה. תודה ושלום על ישראל. ברוך שפטרנו לחיי שנים מוצלחות ומחויכות יותר.
הבחינה החלה ב16:00 ובסביבות השעה 14:00 קיבלתי טלפון מבעלה של חברה טובה שאמר לי "אז מההה....הולכים לחגוג, היא גירשה אותי מהבית כי יש לה מבחן". אוקי. טלפון זריז לבן הזוג והנה אנחנו קובעים לחגוג יחד.
הבחינה נגמרה ב18:00, עד שהגעתי הם כבר היו בבר. הלכו התוכניות על שמלה חדשה שחיכיתי ללבוש ועל עקבים, על איפור לא היה מה לחלום כבר (האפי האוור נגמר עוד שעה!). כך מצאתי את עצמי בסקיני שחור, גופייה אפורה ומקושקשת בוורד ענק בסגנון אולד סקול ובכיתוב הכה הולם "אמור" מדדה לכיוון הבר. מגיעה מתיישבת מחבקת מנשקת.
2 דקות, טלפון נוסף, חברה שלי שלבד לה ועצוב לה. מה לא תבוא?! תבוא!!! בטח תבוא!!!
ישבנו לנו ככה ארבעתנו, חוגגים את יום האהבה עם אנשים שאנחנו אוהבים, בלי גינונים, בלי מסעדות יקרות ודילים זוגיים.
לאחר ששתינו כמות נכבדת החלטנו שזה הזמן לאכול. אבל רק במקום שממש קרוב הביתה--> ג'וצה. יאללה, קדירת פרות ים, המבורגר לחבר והחברה המשכה לביתה כי המיטה עשתה לה קולות מהצד השני של העיר. 2 קינוחים על חשבון הבית, צ'ייסר חמוד גם הוא על חשבון הבית (אלוהים יודע מה עשינו שזה מגיע לנו) וככה יצאנו החוצה. אפופי אלכוהול, שבעים ומרוצים.
הכי כיף - הכי משמעותי.
יום האהבה עם אנשים שאוהבים ולא רק בזוגיות.
בינתיים היה אפשר לצפות ברחוב בזוגות אוחזים ידיים, מחזיקים ורדים ומחייכים לכל עבר. החלטנו לסגור את הערב בצורה מושלמת. קנינו 3 ורדים ועוד אחד לחברה שלומדת בבית למבחן, הלכנו יד ביד כולנו צוחקים ומרוצים.
עוד יום טוב.
