מתכון לעוגת מייפל ממכרת

כן. בלוג אופנה, לא בלוג אופנה.

יש מתכון לעוגה ממש טובה, ממש פשוטה וממש ממש ממש ממש ממש ממכרת.

יש לה טעם של פאנקייק, אבל עדיין עוגה. מרקם קליל וטעים ואני ממש מליצה.

עוגת מייפל:

מצרכים:

3 ביצים

1 וחצי כוסות קמח תופח

1 שקית סוכר וניל

1 וקצת כוסות סוכר לבן

חצי כוס שמן קנולה

1 גביע שמנת חמוצה

מייפל

קינמון

הכנה:

הכל הכל בקערה חוץ מהמייפל והקינמון

מחממים תנור ל180 מעלות

מערבבים את המצרכים בקערה (שוב, לא מייפל וקינמון) לכדי בלילה אחידה

שופכים ל-2 תבניות אינגליש קייק ואופים 40 דקות. (אפשר גם בתבנית פיירקס בעלת גודל דומה)

מוציאים, מפרידים מהדפנות, מחוררים בקיסם ומתחילים לשפוך כמויות מייפל על העוגה (וזה טעים!) ואז מפזרים מעל טיפת קינמון.

בתאבון!

פעם הבאה פוסט על מידות גדולות בקצב הזלילה הזה!

בלו נטלי

אז כיוון שזה באלמ"א (בלוג אופנה ללא מטרה אופנתית) אני מחליטה לשתף קצת.

יס יצאה עם סדרה חדשה בשם "בלו נטלי".

הציפיות שלי היו בשמיים. חיכיתי וציפיתי לראות את הסדרה - הייתי מסוקרנת.

הייתי מסוקרנת כי הרבה מאוד מעבודת המחקר שלי קשורה לנושא הסדרה, סחר בנשים.

צפיתי ב-2 הפרקים ששודרו עד עכשיו, חוץ מכאב עצום שמתפשט בכל הגוף לא הצלחתי לחוות דעה על השחקנים. הסתכלתי ובכיתי.

כן, אני יודעת שזו טלוויזיה. אבל עבור לא מעו נשים זו מציאות. סחר בנשים הוא תופעה שקיימת במדינת ישראל, תופעה מוכחשת שאין לה הרבה חשיפה.

אז שמחתי, שמחתי שיש סדרה שמציגה את הנושא בצורה טובה. לדעתי בצורה מחמיאה מאוד גם, לא בצורה הקשה והאמיתית והמציאותית. אותה אמת יוצרת מציאות של מאות נשים במידנת ישראל. נשים שנסחרו לצרכי זנות. הובאו מהארצות בהן הן חיות - לאו דווקא בידיעה שיעסקו בזנות. הגיעו בדרך לא דרך כדי להיות מוצגות כחיות בגן חיות, כבובות בחלון ראווה והכל לצרכיו של צרכן המין המצוי.

כואב לי. קשה לי לראות את הסדרה.

התנדבתי עם נשים שהסיפור שלהן מזעזע. נשים שפגעו בעצמן כדי לגרום להפלה - כדי לא ללדת יותר. נשים מכורות לסמים - בשביל לשכוח.

נשים שפעם היה להן טיפה של כבוד, הן רצו להיות "פמיניסטיות" (מילה מפחידה מאוד לכלל האוכלוסייה) הן רצו לקבל תלוש משכורת הוגן על עבודה שהם היו עושות כדי לתמוך במשפחה שלהן.

אני אוספת לנשים שאני מתנדבת איתן תרומות בגדים, איפור ולפעמים מזון בסיסי.

אני גם לא יודעת למה בחרתי לבטא פה חלק קטן מאוד מההרגשה שלי. כי הכאב שלי הוא עצום.

אני חושבת שזו סדרה שכל אדם צריך לראות...

אני חושבת שכל בחורה שרוצה לעבוד עבור תלוש משכורת, שלא רוצה להכנע לתכתיבים הכביכול טבעיים של "בעל,אמא,רחמלעתמצוא" צריכה לעצור ולחשוב. מה היא הייתה משנה? מה היא תורמת למאבק הזה בסחר בנשים.

ככה עוד שנה...

לא יודעת איך זה חמק ממני, ככה פתאום נזכרתי ששנה שעברה כתבתי פוסט ביום ההולדת שלי. אז דפדפתי אחורה וראיתי שהוא כבר בן קצת יותר משנה. ואני - שכחתי. אמא רעה שכמותי עוד לא ראיתי מימיי.

ופתאום חשבתי כמה מצחיק שאני והבלוג חוגגים בערך יחד יום הולדת. כשפתחתי את הבלוג חשבתי האם אצליח להתמיד ולפרסם? אז לא כל כך. והיו פעמים שהזנחתי, הרגזתי הצחקתי...שיהיה. זה המקום שלי הרי מותר לי לעשות מה שאני רוצה סך הכל (:

ואוטוטו אני חוגגת. ממש עוד יום וקצת...ב4 לנובמבר באופן סימבולי שכזה. ביום חמישי אני אהיה בת 27 - זקנה.

שיהיה. העיקר שיהיה לי טעים ושמח (השנה הייתה בסימן אוכל ורואים...)

אז מזל טוב לי ולבלוג. ולכולם גם. כי בטח יש עוד כמה שחוגגים איתי. שתהיה לנו שנה נהדרת לא פחות מזו שהייתה.

נשים אמיתיות

אני נוטה שלא לפרסם הרבה פוסטים. אני לא יודעת למה הכמות צנחה ככה, אבל אני מייחסת את זה לשינויים חיוביים יותר ופחות בחיי(-:

נורא רציתי לכתוב על איטליה, אבל המושג הזה שיגע אותי.

הלכתי ובדקתי מיהן אותן נשים אמיתיות?!

בזמן האחרון יש באזז סביב המושג "נשים אמיתיות". אז מיהן אותן נשים אמיתיות אתן שואלות?!

אז ככה, אותן נשים אמיתיות הן אותם נשים שמעל מידה 42... אכן כן. "סטייליניג לנשים אמיתיות" "בגדים לנשים אמיתיות"

"תביאו דוגמנית שהיא אישה אמיתית".

כל מי שמתחת למידה 40-42 היא לא אישה אמיתית. אני, אני לא אישה אמיתית. החיים שלי קלים כאישה מזוייפת.

הרבה מאוד אנשי מקצוע משתמשים במושג הזה - האמיתי, הנכון.

הרי חמוקיים, קימורים, חזה ות*ת יש רק לאותן נשים מפוארות ואמיתיות. לשאר אין את זה.

אותן נשים אמיתיות שמעודדות נשים אמיתיות אחרות מתלבשות כאילו היו נשים "לא אמיתיות" רזות מאוד מאוד.

אותן נשים אמיתיות יוצאות כנגד בגדים שכביכול מכוונים אליהן. שהרי נשים לא אמיתיות לא לובשות טוניקה (?!) ביום יום, לא מעיזות לצאת בשמלות שחורות (?!) ובטח שלא בבגדים רחבים(?!) וכמובן שלא מעיזות ללבוש טייטס (?!) הבגדים האלה באו לדכא את "הנשים האמיתיות". הן לא יעיזו להתפס מתות בפרטי לבוש אלו! פרטי הלבוש הללו מעליבים את הנשיות שלהן.

שכן כל אישה מתחת למידה 40 יכולה לרכוש בגדים בכל מקום בו היא רוצה! חצופה. בושי וכלמי לך אישה קטנה שכמותך. עמדי בפינה ותשתקי. יותר מזה - עמדי לך בפינה ותאכלי - תאכלי כדי שתיהי אישה אמיתית בסוף. כי אישה אמיתית אוכלת מה שבא לה.

אישה אמיתית שקונה שמלות (טוניקות בהגדרה) קצרצרות מדיי כי *לה* מגיע! היא אישה אמיתית. אותה אישה שתדחס בכוח, שתחנק בג'ינס צמודים מדיי, בחולצה הדוקה מדי הכל כדי להרגיש שלה הזכות לעשות מה שהיא רוצה לא משנה מה.

ואכן, יש לה. לכל אישה יש את הזכות לרכוש מה שהיא רוצה. להתלבש איך שהיא רוצה ולהגיד מה שהיא רוצה.

זכותי גם לא לאהוב מה שהיא לובשת, בין אם היא מידה 42 או 36, הזכות לא לאהוב את הבגדים עומדת לי ככל זכות אחרת.

אני אישה לא אמיתית. אני בחורה ממוצעת, לא קטנה, לא גדולה. אני לא אישה אמיתית כי אני לא עונה על ההגדרה. כמה נורא לקום בוקר אחד ופשוט לגלות את זה. זה כאב...D-:

*נכתב לא בכעס, בהמון הומור ובהמון כבוד ואהבה. אני לא שונאת נשים...בחיי.

אני מניחה שהפוסט הבא יעסוק ב"סטייליסטית קווים לדמותה", כי כולנו סטייליסטיות (וזה יקירותי הסטיקר החדש לי לאוטו!)

השיבה מרומא

אז חזרתי.

כבר בלילה בין ראשון לשני נחתתי חזרה בארץ היישר מ11 ימים קסומים באיטליה.

4 ימים ברומא, 4 ימים בדרום איטליה ו3 ימים נוספים ברומא שכללו הופעה לא פחות מחלומית נהדרת מהממת מוצלחת בצורה יוצאת דופן של u2.

ההופעה הזו הייתה מבחינתי הגשמה של חלום. כשבונו שר את in a little while הרגשתי שאוזל לי הדם ברגליים, התרגשות כמו של נשיקה ראשונה. כשהוא שר את with or without u הרגשתי שזהו. אני סיימתי פה - עכשיו אני יכולה למות שלמה ומאושרת.

ההתנהלות של הקהל האיטלקי כל כך שונה ממה שקורה פה בארץ. לא דוחפים. שרים בקולי קולות ובעיקר מראים המון כבוד והמון אהבה. לעמוד מקדימה, במרחק נגיעה מבונו - שהוא אחד האומנים האהובים עליי (שלא לומר הסקסיים) הייתה חוויה מדהימה.

ואיטליה, שוב. פעם אחר פעם אני מתאהבת. באנשים, באוכל ובאופנה.

האיטלקיות על המדרכות הצרות והתלולות של רומא - בעקבים גבוהים, באיפור מלא ובלבוש מתוקתק.

הגברים, לא פחות ממדהימים, בג'קטים מחוייטים סגורים ביום יום. לסרט, לבית קפה וסתם לסיבוב בעיר. הכל מדהים ומשדר קלאסה.

גם כשגרתי שם - אהבתי

כל ביקור אני אוהבת מחדש.

תמונות בהמשך וגם רשמים מדויקים על קניות שוות (ויש...יש הרבה) על ההופעה ועל המון רגעים מדהימים.

בנתיים, וידאו שמצאתי מההופעה שהייתי בה. השיר האהוב עליי ושומעים את הלב שלי נשבר כשהוא העלה את פרנצ'סקה המהממת לבמה. קסום...

סיכום קצר

שוב הרבה זמן עבר. שוב עסוקה עד מעל הראש בכל מיני שטויות (-:

שוב בכל מקום אותם בגדים, על כל בחורה אותו דבר. מדי תל אביבית אני קוראת לזה. תופעה.

מה היה לי בחודש האחרון?

עקרתי 3 שיני בינה. סיוט שנמשך 3 שנים נגמר בשעה אחת שכללה שינה טובה על כסא רופא השיניים הנהדר שלי. 10 ימים של אכילת מזון נוזלי (לסקר הגלידות הגדול שערכתי אפשר לצפות בהמשך)

רגעי שפל רבים (אחד מהם- שתיית מרק בטטה קר בקשית)

רגעי אושר - כשגיליתי שהשן לא שם.

רגע אושר טוטאלי - כשנגסתי בשניצל!

הרשמה ללימודים! תענוג שיחל ב17-10 ויימשך קצת יותר משנתיים (כולל השלמות!)

צילומים, כתיבה והרבה כייף.

התחלתי ללכת ברגל - כאילו ספורט. גיליתי שהרבה גברים רצים בלי חולצה (וזה מגעיל לפרקים)

הרבה נשים רצות עם חזיות ספורט (וזה מגעיל לפרקים)

והכי חשוב. בסוף החודש אני מתעופפת לי ל10 ימים באיטליה (אין כמו בבית) עם בן זוגי היקר שהגדי להפתיע בזוכ כרטיסים למופע שסוגר את הטור האירופי של יו 2. כן...הגשמת פנטזיה - אני ובונו ברומא (-:

יהההה בייבי.

תהיה טוב וטעים לשרונה...טוב?

כי כשנעלולה משחקת אותה - היא משחקת אותה.

משחק שכולו על טהרת הנתינה הלבבית!

ככה חלפו להן 5 שנים ודונה קארן חוגגת יום הולדת חגיגי ותפוחי במיוחד לבושם שלה DKNY Be Delicious !

לא נפרגן לה?

נפרגן!

ולמי עוד נפרגן את הבושם הנהדר בגרסתו החדשה?

אז לאחר רחרוח פה, רחרוח שם. הסנפה קלה מהמוצר - החלטתי!

לבחורה שלבשה היום מכנס פרחוני ונהדר - כי הבושם פרחוני לא פחות

לזו שהיא צעירה וצעירה בליבה רוחה ונפשה - כמו הבושם

לוורודה החייכנית, שלמרות שעברה תקופה לא קלה היא מחייכת וממשיכה לחיות כמו שאף אחת מאיתנו לא חיה. לה מגיע בושם!

אז שרונה יקירה! ממני אלייך...שנה טובה! מלאה תפוחים (ודבש)

וכנסו גם לדף הפייסבוק של הבושם. אמרו לי שיש שם מתנה נדירה!

*הבהרה, זהו לא פוסט יחצני מכל סוג. נעלולה העלתה הצעה מקסימה מכל הלב ואני שמחה שניתנה לי האפשרות לקחת חלק ולתת שי צנוע למישהי שמגיע לה (-:

קיטור מעודכן

איזה בלוג אופנה נטול אופנה!

פשוט כי אני מרגישה שכולם כותבים הכל אותו דבר תמיד. יאללה - ארוע יח"צ. מיליוני פוסטים צצים על אותו ארוע.

אודם חדש שכולן קיבלנו בדואר? הופה הופה, רשמים על האודם + למכירה אודם שבוע אחרי ב"דף המכירות שלי". כן, כנראה שזה טרנד. פעם היה קוטריי שלם על מכירות ביתיות שאנשים עורכים בבית, מה שונה? שלא צריך לזוז אלא לדואר לקבל את החבילה? אתם עדיין קונים מהארון של מישהו אחר רק שלא מוזגים לכם קולה בכוסות פלסטיק.

לפעמים, מדי פעם ככה, אופפת אותי אותה התחושה. התחושה של "חן בוא'נה יא'פראיירית ליגת על למה את מפרגנת לכולם ואף אחד לא לך?!" או "חן, יא'אהבלה! תתעוררי! חברים אין יותר. גם לא באגד!"

כשאני מתכוונת לפרגון אני מתכוונת בפן המקצועי. מדינתנו שוחה לאחרונה בסטייליסטיות - אופנתי לחלוטין. אני אוחזת בטייטל הזה + טייטל המאפרת. אני מתפרנסת מזה. הכי חשוב - אני מפרגנת. אם אני לא יכולה לעבוד באותו יום אני מפנה למישהי אחרת. אם אני לא יכולה לאפר כלה ביום x אני מפנה למאפרת אחרת. ועוד אומרת לה "היי יקירה, הפנתי אלייך כמה מאופרות כי לא בא לי/לא יכולה לעבוד באותו יום".

אז איך זה שאני שומעת תמיד שמלכלכים?! לפני מספר ימים, הפקה מסויימת. אנשים שאני מכירה טוב שואלים אותי "למה x לא רוצה שתעשי לה סטייליניג? אתן לא חברות ממש טובות?" אז כנראה שלא. אנחנו לא. בניגוד למה שחשבתי - אנחנו לא חברות בכלל מסתבר.

וזו לא הפעם היחידה. אני תמיד שומרת על הפה על הסט. מקצועית נטו. לא מלכלכת. אם אני יכולה לעזור אני עוזרת. אם אני יכולה להביא מישהי שאני מכירה ולהמליץ מכל הלב אני עושה את זה.

אז למה אתן כאלה ז&%ת?! למממממההה?! למה להרוס לי את הפרנסה בעצם?

יופי. הוצאתי קיטור. תודה בלוג. בשביל זה אתה פה.

מפרגנת לעצמי:

והפקה שלי עלתה לוואלה אופנה הציצו נא - היא באמת נדירה (הצניעות היא מעלה)

וכמובן שבמדור סגנון של onlife גם כן...פורטל נשים מומלץ בחום (לא משוחדת, באלוהים!)

הזוי שלא מדברים על זה. החל מאתמול

יש דברים שלא מדברים עליהם.

מצחיק, כי שום דבר חוץ מהעבודה שלי לא ממש קשור לאופנה.

הדבר הכי מרגש שקרה לי לאחרונה הייתה הופעה שנחתה עליי פלאס כרטיס vip ל30 seconds to mars בהנהגתו של הפנטזיה שלי: ג'ראד לטו. כן, הוא חתיך. לא, אסור לדבר על זה.

הזוי, הזוי להגיע להופעה שבה אני בקושי מכירה את השירים. הזוי לא להיות בלחץ ופשוט לעמוד מאחורה כשאני יודעת שהכרטיס שיש לי פותח לי אפשרויות ללילה מאוד סוער שם בחוץ. הזוי? הזוי!

בהתחשב בעובדה שאני נראית מאוד צעירה השתלבתי יפה בנוף. אני וחצאית הג'ינס שלי, גופיית סבא שחורה ואולסטאר מדליקות לחלוטין.

הצרחות, הבירה, הבירה, הצרחות. הכל היה שם. ילדות בנות 16 צורחות את הנשמה ואני מגחכת לי מאחורה. מצחקקת עם חברים על מה היה פעם ואם גפ אני הייתי פרחה שכזו?!

התשובה היא לא! חפרתי תמונות החוצה. לא נראיתי ככה. אף פעם לא נראיתי יותר מבוגרת. אף פעם לא רציתי לנסות להשפריץ סקס. לא נעלתי עקבים אימתניים וגם לא חולצות מחוררות ושקופות. תמיד נהגתי בגוף שלי בכבוד המגיע לו!

הזוי...

בכל הערב הזה, המוזר. הרגשתי מאוד ילדה. צפו לי זכרונות מוזרים מאוד מתקופה אחרת. פרועה לחלוטין. שמחתי שהזדמן לי להיות ככה שוב לערב אחד. D-:

אחרי הרבה זמן...

וואו. נעלמתי.

נעלמתי כי עברה עליי תקופה הזויה לחלוטין שכללה הרבה החלטות חדשות, ביניהן הרשמה לתואר שני והתרחקות מסויימת מארועים ומקומות שעושים לי רע. שמחה רבה, לא ככה? (-:

אבל יש כל מיני עדכונים חדשים למיניהם. התחלתי לכתוב לפורטל onlife ואני נהנית מכל רגע |(-:

אם תכנסו למדור "סגנון" אז יש שם כמה כתבות שלי.

האחרונה על חזיות - פה

מוזמנות לקרוא ולהגיב.

חוץ מזה לא נחתי לרגע. עבודות סטייליניג, איפור וכו'.

אחת מוצלחת במיוחד - שאני גאה בה מאוד עלתה פה. אחד הימים היותר טובים וכייפים שהיו לי. מקווה לחזור לעדכן ולהעלות עוד הפקות שלי.

שבוע מוצלח לכולנו

נעלי מליסה - עוררתי את זעמו של העם (-:

אני לא בעד למחזר אבל הנה למי שלא נתקלה בכתבה שלי על נעלי מליסה.

עתבנתי כמה וכמה אנשים שם...אני לא מבינה למה!?

לא לעגתי לעיצוב - הנהדר, של הנעליים, אלא למחיר תמורת גומי ממוחזר. אוווופ...יש אנשים שלא יודעים לקבל ביקורת.

מעתיקה לפה ומלנקקת בסוף לכתבה בפורטל onlife - תהנו

ככל הנראה אלו הנעליים ההיסטריות ביותר, האופנתיות ביותר, הלוהטות ביותר והחמות ביותר שקיימות על המדף כיום. הן גם הנעליים החמות והלוהטות ביותר שתנעלו על רגליכן הענוגות במזג האוויר המאוד נוח בישראל. ולא, לא לוהטות כי הן יפות בצורה קיצונית, נהדרות או נוחות. הן חמות ולוהטות כי הן עשויות גומי. ממוחזר. ראוי לציין גם שתג המחיר – יקר. ידוע שממוחזר עולה ביוקר, ואם את רוצה להיות ידידותית לסביבה עלייך להוציא מאות שקלים על נעלי הגומי הממחוזרות. גם תרמת לשמירה על איכות הסביבה, גם אופנתית לחלוטין וגם חמה ולוהטת כאספלט התל אביבי ביום קיץ ממוצע. כמובן שהן גם יהיו שימושיות להחריד בחופשתך הבאה בים המלח, שם תוכלי לככב בסנדלי מליסה על חוף החצץ הלוהט.

מה בעצם מבטיחים לנו החברים במליסה? שלמרות הגומי הממוחזר הן אמורות להיות היפואלרגניות, לנטרל זיעה וריח רע על ידי הכרית הקטנה ומפיצת הריח – שגם היא עשויה מגומי.

המותג עצמו הוא חלק מקונצרן ברזילאי וקיים משנת 1979, ומשתף פעולה עם מעצבים ותיקים יותר ופחות כמו ויויאן ווסטווד וקרים ראשיד אבל השאלה הגדולה היא איך נעליים עשויות מגומי, מתומחרות גבוה גבוה, חמות מאוד ולא מתאימות לאקלים הארצישראלי תפסו פה כאש בשדה קוצים?! הרי חם פה, אחוזי הלחות בשמיים, ולא יעזור שאמרו שלא מזיעים בזה – כולנו יודעות שדווקא כן. לא יעזור שהבטיחו שהנעל "תעטוף את הרגל" – היא בעיקר חותכת חותכת כתוצאה מהחיכוך. הריח המתקתק המוזר שלהן, זה שאמור להישאר שנים על גבי שנים – לא ממש נשמר לאורך זמן. והכי נורא – למה שאני ארצה לשטוף את סנדלי העקב שלי במים?

מצד שני, מיליון ישראליות לא טועות – הן טועות בגדול. לשלם 500 שקל על סנדלי עקב מגומי זה הזוי. נכון שהנעל חיננית, נכון שגומי זה יופי של גימיק, נכון שלמחזר זה חשוב. אבל למה לשלם כזה סכום על שקפקפים?!

לא אשקר – גם אני עוברת ומתמוגגת מהצבעוניות, מהצורה ומהמתיקות הזו שנקראת נעלי מליסה. אפילו שקלתי לרכוש לי את כפכפי האצבע, ואני עדיין חושקת בהם. אבל מכפכפי אצבע אין לי ציפיות. לעומת זאת, מנעל או מסנדל עקב יש לי. וכשזה עשוי מגומי, לא משנה איך תיקרא הקולקציה, לא משנה מי עיצב את זה, כפריט עיצובי זה יפה. כנעל עקב? אני נשארת בשקפקפים.

לחצו לכתבה ולתגובות המענינות(-:

מעשה במאפרת

מעשה בהפקת אופנה עם מאפרת שהייתה לא כל כך מוכנה.

מהתיק הוציאה פלטה בעלת 3 קומות, לא פחות, על הפלסטיק השחור התנוסס לו לוגו ענק: מאק!

אחריה באה פלטה נוספת עם לוגו נוסף. שפתונים וגלוסים הוסבר לי.

הכל מקורי? שאל הספר המבולבל.

היא ענתה: כמובן! חברה הביאה לי מחנות המפעל!

הספר חייך מאוזן לאוזן נוכח כמות הפלטות שנשלפו בזו אחר זו. אני הסמקתי מבושה.

אחר כבוד הוצאו 2 אודמים נוספים

תיק שקוף שהכיל כל גוון על הפלנטה שיש לחברות השוק בחנות בטענה ש"הטיובות ממולאות במוצרי מאק - איכותיים לא פחות".

ההלם והשוק תפסו את פני, איך אספר לה שגם אני מאפרת? אללי?!

שכן אותי היא מורחת ומספרת סיפורים עם אמינות מהת*ת!

למה לשקר כשהאמת בסוף במילא תתברר?

בסופו של היום ניגשתי אליה ושאלתי לאיכות המוצרים.

היא ענתה "זה מאק וכולם יודעים שהם נהדרים, איך את סטייליסטית בהפקות ואיכות לא יודעת לזהות?!"

כמובן שהסברתי לה שכל אחת יכולה לטעות, אבל גם אני *קצת" מבינה באיפור ואם זה מאק אני באמת אהיה בשוק!

רק הוספתי בחיוך - זה לא משנה מה כתוב על הקופסא אלא התוצאה הסופית,

ובאותו רגע היא עלתה על מונית

האמינות נהרסה ואותה אין להשיב ולכן להפקות שלי אותה לא אגניב (-:

כן. משעמם לי ולוירוס בבית. משעמם לנו מאוד!

לפעמים זה לא בא.

יש ימים כאלה, רעים. ובימים האחורנים הם כאלה, רעים. אני מרגישה לא טוב. חולה משהו. אולי וירוס ובעיקר מיגרנה. אין לי כוח לעדכן פה. אני מרגישה מרוקנת. כאילו החיים שלי עומדים להם במקום אחד. הם מתקדמים כמו סרט נע - העל מסביב זז ואני זו שעומדת במקום. אכן השוואה מטמטמת חושים. יש לי כל כך הרבה נושאים לכתוב עליהם, אין לי כוח לשבת שנייה מול המסך. אני והמיגרנה. הפסדתי הרבה ארועים בעודי מתחלה בבית וזה מרגיז. הפסדתי גם עבודה. הדבר שהכי מרגיז הוא שאני חייבת לרענן את המלתחה. הבעיה היא שאני לא מוצאת שום דבר שאני אוהבת. ויש לי רשימה מדוקדקת של מה אני צריכה. בטח פוסט הבא אעשה רשימה: מה כל בחורה חייבת בארון! עצמות מסטייליסטית בג'ינס (אבל ג'ינס טוב) ואולסטאר (של בלונדי!) בנתייים. הולכת למיטה. בתקווה שמחר בבוקר יהיה מניקור טוב (-: מפנק משהו... אתן מוזמנות להכנס ולהתרשם מפורטל חדש שאני כותבת בו במדור הסגנון, www.onlife.co.il חדש חדש טרי טרי נחמד מאוד! תעשו סיבוב, מה'כפת לכן?! (-:

הוניגמן שלום מדברת אטימות/רמאות

לאחרונה אני מרגישה שהבלוג הזה הופך לנציב תלונות הציבור - כשאני הציבור המתלונן תמידית.

אז או שהדברים הללו קורים רק לי - או שכולם שותקים.

אבל היי, לפחות זה קשור לאופנה.

אז הסיפור הוא כזה: לפעמים יוצא שאני מחפשת פריט ספציפי. הפעם - שמלה בגזרת "טוליפ" בצבע שחור. לאחר שיטוטים רבים נמצאה השמלה מיוחלת - בהוניגמן (אכן מפתיע) במחיר מפתיע עוד יותר של 100 ש"ח במבצע. תענוג.

לצערי, לא נמצאה המידה והמוכרת החביבה בסניף בדיזנגוף סנטר הבטיחה שתזמין לי ושזה בטוח יגיע. שאלתי אם לשלם מראש, היא ענתה שאין צורך. השמלה תגיע ואשלם אז.

מאושרת וטובת לב הלכתי לדרכי. בזמן הזה עד אתמול נתקלתי בשמלה ב-2 הזדמנויות שונות בסניפים אחרים, ואני, ילדה טובה. אמרו שיזמינו ויגיע, היו נחמדים נורא, לא קניתי ושמרתי אמונים לסניף ממנו הזמינו.

אתמול קיבלתי שיחה מהוניגמן והודיעו לי חגיגית שהגיעה השמלה! איזה אושר! ישר הוצאתי את כף רגלי בדרך החוצה לשמלה הנחשקת. באותו רגע הודיעה לי המוכרת חגיגית שהמחיר השתנה. כן כן - עכשיו היא עולה 210 ש"ח. המבצע השתנה.

הייתי המומה והסברתי לה שהובטחה לי שמלה במחיר של 100 ש"ח, לא שילמתי מראש, לא קניתי במקום אחר ואני דורשת לקבל אותה במחיר שבו הזמנתי אותה. זה היה חלק מהתנאי לרכישה הרי. כמובן שנאמר לי לדבר עם שרות הלקוחות ובמקביל היא (המוכרת הייתה 100%) תדבר איתם גם כן.

אני לא הצלחתי לשים את ידיי על שרות הלקוחות והשארתי מיליון הודעות, המוכרת דווקא הצליחה ונענתה בזו הלשון "הרשת לא אחראית על יידוע הלקוח על מבצעים ומחיר השמלה הוא לפי המבצע הנוכחי".

בצער רב ובהלם - ובעיקר בגלל עקרון רציני לא רכשתי את השמלה במחיר החדש שלה. פי 2 מהמחיר בו הזמנתי אותה מלכתחילה, שכמובן היה חלק ממכלול השיקולים לרכישה. אם היו אומרים לי ומיידעים אותי שהמחיר עלול להשתנות הייתי מתעקשת לשלם במעמד ההזמנה עצמו. לא אמרו והתעקשו שלא אשלם.

משרות הלקוחות לא שמעתי.

ובמילותי של חיים הכט: "מה אתם הייתם עושים?!"

*** למען ההגינות והסדר הטוב. לאחר עצבים, כעס, טלפונים לשרות הלקוחות (אני עדיין מחכה שיענו לי) חזרה אליי מוכרת מסניף אחר, הוד השרון שגם בו ביקשתי שינסו להשיג לי את השמלה. היא אמרה שיש את המידה אבל המחיר עלה ושהיא מבינה שזה לא הוגן והבטיחה לחזור אליי תוך חצי שעה.

חצי שעה מאוחר יותר, חזרה אליי המוכרת הנחמדה ואמרה לי שהשיגה את מנהלת שרות הלקוחות והסבירה לה את המצב ועוגמת הנפש שלי מהמקרה. באופן חריג אושר לי לרכוש את השמלה ב-100 ש"ח. תענוג כשיש מוכרות נהדרות שמבינות עניין ומגדילות ראש.

תודה לך! (-:

סליחה, יש לכם מידות?

זו השאלה החדשה שלי כשאני נכנסת למיני "בוטיקים" וחנויות.

היום הסתובבתי שעות ברחבי ת"א על מנת לעזור לאחותי (להלן: קלפטע) לרכוש את השמלה למסיבת הסיום (מאורע חשוב לכל הדעות).

כל חנות "בוטיק" שדרכנו בה הייתה עמוסה בפריטים צבעוניים ומתומחרים להפליא. כל חנות מייבאת מהמזרח (סין, יפן) וטוענת שהם הם המקוריים, הלוהטים העכשווים והמתומחרים.

חשקה נפשי במכנס - "סליחה, יש מידה m?" ללא ספק מידה נורמטיבית. התשובות הגורפות היו "לא מתוקה שלי, כל החנות זה וואן סייז. יש רק כמה פריטים בודדים שמגיעים ב2 מידות".

עוד חנות. אותה תשובה. עוד חנות. אותה תשובה.

כיוון שקלפטע מאוד רזה, אין לה שום בעיה למצוא וכל מה שהיא לובשת נראה עליה מיליון דולר.

אני, לא בחורה שמנה, לא רזה, ממוצעת לחלוטין. לא נכנסת בשרוולי החולצה, לא רוכסת את הרוכסן שבמכנס וכמובן שאם החולצה העזה להיות מכופתרת, גם הכפתור לא נסגר.

עוד חנות (ידועה חבר'ה) מכנס בגזרת הרמון. מדהים. רוצה. מוכנה לשלם את המחיר המופקע על הבד הזול (אך ההדפס היה משגע) וכמובן "וואן סייז, יהיה לך קטן מותק".

בעודי מתלוננת (אחותי ואמא שלי קוברות עצמן ברצפה תוך כדי) נכנס מנהל החנות/רשת/אלוהי החנות. שמע אותי מתלוננת ואמר לי שהישראליות מאוד קטנות, לכן הכי הגיוני להביא סחורה מהמזרח - גם שם הן קטנות כמונו, הישראליות הכחושות. נטולות הציץ והאגן. כמובן שהוא אמר לי שיש דברים במידה שלי ואז עשה מעשה. שלף מהקולב (לאחר חיפוש ממושך) שק תפוחי אדמה מסאטן צהוב זוהר! את השק מהדקים לגוף בעזרת חגורה (כך הסביר לי) והנה , בדיוק למידותייך.

ה-ל-ם! טוב שלא הוציא משהו כעור יותר שגזור כטוניקת אובר סייז עצומה.

שאלתי שוב, אם יש סיכוי שהמכנס יגיע, אני מאוד רוצה אותו. תשובה: את מוזמנת לחפש במקום אחר, לא תמצאי כי זה ייבוא שלנו (ושל עוד 5 חנויות לפחות שתופסות טרמפ על המכולה) אבל, את תמיד יכולה לפרום את הגומי (כן - מכנסיים עם גומי למעלה והן עדיין פיציות) להשחיל אחד חדש ואפילו להוסיף חתיכת בד שחור כדי להרוויח כמה סנטימטרים.

הנהנתי לשלום ויצאתי בכעס לרחוב. בחום.

מי שמכירה אותי יודעת שאני לא בחורה גדולה במיוחד או קטנה במיוחד, אבל זה עבר את הגבול. אני יודעת שהכי זול לייצר מידה אחידה וכמובן שהכי זול לייבא מהמזרח, אבל קיבינימאט - התחשבות באלו שעברו את מידה 32? אפשר?!

בנימה אופטימית, אחותי מצאה את שמלת הנשף שלה. לא מגונדרת אבל נהדרת. וואן סייז. באותה חנות בה יעצו לי כיצד אני מרחיבה את המכנס ב- 3 שלבים פשוטים.

לחנות, למוכר ולצוות שלום.

בגרות לשמה.

הגיגים מימים חמים

חם פה. חם מאוד אפילו. הלחות בשיאה, עור הפנים שלי במצוקה, השיער גם כן. אין מנוס ממיליוני סיכות וקוקו קטן.

הדבר היחיד שמצאתי בו נחמה זו שמלת החתולים הנדושה של זארה. כן - כל בנות ישראל רכשו אותה. וכיוון שכל אחת מנסה להפוך אותה למיוחדת אה- לה מיו מיו, מצאתי את עצמי מקורית ביותר כאשר פשוט לבשתי אותה as is בלי גינונים מיותרים וניסיונות להפוך אותה למשהו שהיא לא (כן, סמרטוט זול וחביב מזארה. נראית נהדר ומרגישה אורירי)

אז היה חם. היה קשה להתלבש. מצאתי את עצמי נוטפת מים בעוד אני הולכת ברגל ונכנסת לסופר פארם כדי להתקרר (מבצע שווה מאוד על ספריי ההגנה של אולטרסול 19.90 ש"ח עבור הפלא השווה הזה)

מצאתי את עצמי מוטרדת ע"י רוכבי טוסטוסים למיניהם שבפיהם הצעות מגוונות עבורי ושלל מחמאות על "מה היו עושים לי". תודה, אוותר.

מצאתי את עצמי חומקת מאופניים על המדרכה וגם מקטנועים! כי הכביש לא טוב להם כבר. הולכי הרגל יעברו לעצים מעתה והלאה (-:

נקודת אושר שגרמה לי לגחך היא תחביב ישן נושן שלי. רחיצת הרכב בשעות הזויות של הלילה. הפעם, השעה 1 בלילה ואני בחוץ עם דלי מים, ובקבוקים. מטליות ומגבות. כמובן שבלילה לא רואים מה רוחצים - זה טוב במקרה הזה, האוטו שלי היה כה מזוהם. כשרחצתי אותו חייכתי לעצמי שזה קריר ונעים ואפילו מנחם. בבוקר הוא אפילו נראה מאושר. גם אני.

חוץ מזה - בלוג האוכל שלי התחדש לו בביקורת נוספת - שורו הביטו וראו!

גמדים וענקים -אוהבים לקים?!

כמה כייף היה לשמוע שמישהו החליט להביא באופן מסודר את הלקים של opi לארץ! ממש שמחתי וקפצתי לי בהתרגשות בחדר!

הכייף התעצם כשגיליתי לי להנאתי שאני אקבל לק במתנה! תענוג!

עוד יותר כייף: מישהי אחרת תבחר לי אותו.

הבונוס: אני בוחרת למישהי אחרת!

התענוג: אני בוחרת לקרן (-:

בעצם אנחנו משחקות לנו ענקים וגמדים בוחרים לקים!

אז לאחר שעברתי הלוך ושוב על הבלוג של קרן חקרתי ובדקתי כמו "סטולקרית" מאיימת את מה שהיא לובשת, כותבת ואוהבת, הבנתי שקרן מחוברת לאופנה ומחוברת לעבודה "נורמטיבית". תובנה נוספת: קרן לא חוששת להתהדר בלקים צעקניים ומקסימים. קרן לא מורחת לקים בצבע אדום/ורוד/נצנצים (בשונה ממני לחלוטין). מה גם שיש לה לקים בכל צבעי הקשת כבר! בעיה. פניתי בתשומת לב לבגדים של קרן, חקרתי אץ הסגנון לבוש, את התספורת המשגעת ועוד פרמטרים נוספים D-: (כן קרן, תפחדי...) ולבסוף נבחר הלק!

לא צהוב, לא ירוק - מקולקציית שרק. צבע קייצי ונהדר (לדעתי) קרן - אל תתאכזבי! גם שמלת המקסי שלך וגם הפרחונית תתפוס טוויסט מעניין עם הצבע. תנסי D-:

fiercely fiona! וואווואללה!

*ותודה לשרון שהביאה אותי עד הלום D-:

מה עוד נשאר לי לספר?!

עדכוני טופ שופ: לאחר שהועבר מייל לחברה לבקשתם הם לא חזרו אליי.

מי שמופתעת שתרים את היד גבוה לשמים! D-:

יש לי משבר כתיבה. מצד אחד יש לי המון על מה לכתוב ועל דברים שאני רוצה לשתף.

מצד שני, כלום. זיפ נאדה גורנישט וכו'...כלום לא עובר לי את המקלדת.

אז במה אוכל לשתף?

במבצע על הלקים של סאלי הנסן (20%) בסופר פארם? ושיש צבעים שווים ונהדרים! שרכשתי ירוק וצהוב?!

שיש 1+1 על מוצרי האיפור בסופר פארם? ושרכשתי 2 קונסילרים, אחד לאזור העיניים ואחד לשאר הפנים?

שאני נורא רוצה לרכוש סנדלים ולא מוצאת כבר תקופה ארוכה?

שהייתי בים המלח יום שלם, בשמש הקופחת ולא נשרפתי (אמא שלי גאה. תהיו גם אתם) ושזה כלל עמידה ממושכת תחת מטריה ורודה ונהדרת?!

מה עוד?

להתכפכף בכייף

למי שמחכה לדיווחי טופ שופ - אין. כי שרות הלקוחות פשוט לא חזר אליי.

אי אפשר לאתר אותם בנט, אין להם טלפון ישיר והפניה נעשית אך ורק דרך החנות.

מרגיז?

נורא!

השבוע עבר בסימן חום האימים ששורר פה. ניסתי בכל הכוח לא להכנע ולא הייתה ברירה. הכפכפים שלי עשו שעות נוספות.

הלקים גם כן. לגוון זה חשוב D-:

אני כבר מכירה את המתקפה על כפכפי האצבע. יש שאוהבים ויש שלא. אני מניחה שאלו שלא אוהבים פשוט לא גרים באזור שיש בו 100% לחות כל יום.

מבחינתי כפכפי אצבע בצבע שחור הם פריט חובה. כל שנה אני מצטיידת בזוג פשוט ביותר מחנות רנדומלית וחורשת איתו את הקיץ, זה בנוסף לזוגות שונים שאני אוגרת. ווידוי - אין לי אף זוג של הוואינס עדיין.

אם הייתה לי עבודה משרדית, סביר להניח שלא הייתי הולכת בכפכפים. למזלי העבודה שלי מאפשרת לי להתכפכף בכייףD-:

גם להפקות אני הולכת בפכפכי אצבע, גם לאיסופים וגם לדרינק לילי.

תמיד ישאלו אותי "איך זה שסטייליסטית הולכת בכפכפי אצבע?! זה נגד חוקי המקצוע"D-: זה לא! כשאני מבלה כמה שעות על הסט, אני חייבת שיהיה לי נוח. אז או כפכפים או אולסטאר אהובות.

מבחינתי הכפכפים סוגרים לי פינה. זה נראה טוב עם שמלות מקסי, זה נראה נהדר בשורטס, זה נראה מופלא בג'ינס.

לדעתי זו ללא ספק הנעל האולטימטיבית לקיץ.

גם את זוג כפכפי האצבע שלי - אלו הקלועות והלא פלסטקיות אני אוהבת. גם איתם אני חורשת את המדרכות ומרגישה שבחרתי בכפכף "אלגנטי". חבל שאין לי מצלמה זמינה, אחרת הייתי מצלמת את אוסף כפכפי האצבע שליD-:

תמיד יהיה לי בתיק זוג כפכפי אצבע! תמיד תמיד. זה מציל את המצב כשאני נמצאת בנעל לא נוחה ורוצה "לרדת אל העם". ממליצה לכולן לזרוק זוג בתיק (עטוף בשקית נייר כמובן)

ועכשיו נותר רק ללכת לים. בכפכפים כמובןD-:

חווית קנייה עגומה ב טופ שופ

הימים האחרונים היו בחזקת גהנום מתמשך עבורי. המיגרנה חגגה לה ואני חגגתי בין כדור אחד לאחר. החלטתי לשתף היום בחווית קניות לא משמימה בעליל בtop shop בסניף בדיזנגוף סנטר. נתחיל בווידוי: אני לא מתה על הבגדים שלהם. יש לי קושי עז למצוא את עצמי חיננית בפריטים המנופחים שלהם, המתומחרים להחריד שלהם ובהיצע המצומצם מאוד יחסית לחנות הנהדרת בלונדון. אבל היה לי קצת זמן לשרוף כשחיכיתי לשרון והחלטתי לעשות מעשה: להכנס! מיד אספתי לי פריטים ונכנסתי לתא המדידה. מכל 8 הפריטים שמדדתי, שמלת מקסי שחורה מצאה חן בעיני. באותה שמלה מדוברת, יש פסי תחרה שחוצים את השמלה מקו המותן ומטה - להלן: האזור השקוף. כיוון שבאותו יום הייתי מצויידת בתחתונים האהובים עליי (אלו הלבנים עם הדפס הגלידות המרשים) החלטתי שאצא לי מן התא כדי לבחון את השמלה ממרחק יותר הגיוני. לקחתי בחשבון שזה שקוף, אבל כיוון שזה תא הלבשה לנשים - לא חשבתי שתהיה בעיה. איזו טעות. עמדו שם 2 בחורות שמדדו כל מה שהיה לסייל להציע, כמובן שגם אם זה קטן זה לא משנה כי זה סייל. לידן עמד מוכר. ממין זכר ששפך את דעותיו לגבי כל פריט כולל קריאות "יוווווו מעללללף עליייך" למרות שזה קטן לה ב2 מידות. אבל לי זה לא נוח לצאת בבגד שקוף היישר לפרצופו של המוכר. שנייה שיצאתי את התא, המוכר + 2 הבחורות החלו לנהל דיון עליי אבל לא פנו אליי. הן דיברו על השמלה, התחתונים המבצבצים שלי...תענוג. המוכר ממש לקח חלק פעיל והתקרצץ לי לחיים. כמובן שכולם היו משועשעים מאוד מההערות שלו כגון: "יווו מאמי, זה מה זה יהיה דוסיץ שיק עם טייצ," פניני חוכמה כמו "שיוווו זה רק לים" והבעת החלחלה כשביקשתי טייצ אמרה הכל. הדיון נמשך בלעדיי. אחר כך הוא עבר לדון איתי על הקעקוע שלי תוך כדי קריאות "מאמי - לא יכול להיות" "מותק" "נשמה" ועוד ועוד. הבהרה: אתה, המוכר, נותן שירות. אני הקונה, מצפה לקבל אותו. אני לא מאמי, לא נשמה ובטח שלא חברה שלך מימי הפלמ"ח! זה לא מעניין אותי מה אתה חושב ובת כמה אתה חושב שאני. לא מעניין אותי מה אתה חושב שיראה טוב, מה נראה טוב ומה לדעתך צריך להיות מתחת. אני לא מעונינת לדבר איתך בשום צורה על מבנה הגוף שלי, הקעקועים שלי ובטח שלא לפתח דיאלוג! אני רק רוצה להגיע לקופה! לא עצבנית! לא לאחר שמתחת עליי ביקורת עם 2 קונות נוספות ואני בטח לא רוצה גבר שלא הזמנתי בתוך תאי המדידה! וכדי להיות ממש בוטה: זה שאתה הומו לא עושה אותך מתת האל לנשים בעניני סטיילינג! צא מזה למזלי שרון הגיעה בדיוק בזמן. לקחתי את השמלה והלכתי לכיוון הקופה. המוכר כמובן הכניס את הרכישה על שמו (אחחח הבונוס המשמים) ואז הוא הגדיל לעשות וקרא לאחראית משמרת כדי שתוכל לאמת את החשד שלו שאני שקרנית. הרי לא יכול להיות שלקח כל כך הרבה זמן לעשות כזה קעקוע. הבחורה נקטה בעמדה מזלזלת ובחרה להמשיך לבלוס את הפיצה שלה בתוך החנות. הלכתי. בהרגשה מזופתת מה שסיפרתי פה זה על קצה המזלג. בחיי. היה שם הרבה מעבר. היום, החלטתי להתקשר ולהתלונן על היחס המשפיל. אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל הרגשתי שאני מתפוצצת בפנים. התקשרתי לחנות על מנת לבקש טלפון של שרות לקוחות. נעניתי שאין ושהם שולחים את התלונה במייל פנימי ויחזרו אליי. התעקשתי והתעקשתי. לא עזר. סיפרתי לאחראית משמרת בקצרה מה היה. היא אפילו לא הגיבה רק אמרה לי "ממממ ממממ, ממממ....מממ...שיהיה. אני מעבירה ויחזרו אלייך" דוחה. פשוט דוחה.

הנעליים שלי:

הבייבס הללו, האהבה שלי הגדולה, נעלי החשפניות לייט, שיא הנוחות שלי נקנו לאחר חיפוש מטורף ברחבי הארץ אחרי סנדלים, בצבע שחור, רצוי מבריק, . רצוי עם טוויסט. לאחר חיפושים שהעלו חרס, נתקלתי בהן. ישבו שם על המדף אך ורק בשבילי שאקטוף אותן. האבזם, הויניל, הפלטפורמה והפס הלבן שבתחתית הפלטפורמה עשו אותי מאושרת. כל כך מאושרת שישר נזרקתי לי לסרטי גנגסטרים וחליפות פסים. זה מה שהן מזכירות לי. אני צועדת בהן שעות, חרשתי איתן המון מועדונים ועדיין, אני אוהבת אותן כאילו נרכשו היום. כאילו לא היו סנדלים מעולם. אהבה! *וואפס, תודה שהזכרת לי! קניתי אותן בחנות וויקנד! אכן, מסמך אנושי מפתיע ומזעזע כאחד. זה היה לפני כמה שנים טובות אבל (-:

ארוע הבלוגרים של כל פרפיום

בדרך כלל אני לא מגיעה לארועי יח"צ למינהם. אבל הנני מציינת כי הפעם הגעתי לארוע ההשקה של כל פרפיום לבלוגריות.

הפעם, הזדמן לי אחה"צ פנוי והחלטתי שהחברה תהיה נעימה (ללכת עם בושמולוגית זה לא עניין של מה בכך) ושהנושא יכול לתרום לידע האישי שלי במדעי הריח (:

אז מה היה לנו?

ארוע של כל -פרפיום. חברה שנותנת פייט לחברות הפארם השונות בנושא בישום.

הגענו, עזריאלי, מלון - קומה 20, ביזנס לאונג'. נהדר! אחה"צ ממוזג, נוף נהדר!

כיבוד קל, הכרות נעימה עם הסובבים ויאללה - להכנס לחדר הישיבות.

הרצאה קלילה בנושא בישום מבית היוצר של גליה תורן והסבר על המותג עצמו, על המחירים, על הקונספט ועל השרותים השונים שמציעים בחברה.

גליה נתנה מגוון עצות ודרכים להתאמת בושם. אחת העצות הרלוונטיות ביותר לעונה זו היא לגבי בישום שאינו מכיל אלכוהול כיוון שזה משאיר סימן עם היציאה לשמש. כמו גם שלצרכן בשמים ממותע יש 6 בשמים על המדף - בהם ישתמש לפי מצב הרוח. ככל הנראה שבקטגוריה הזו אני מאוד שמרנית. לי יש 3 בלבד. כולם לגברים. ואני עוד חומדת את של בן זוגי מדי פעם. אבל בדרך כלל אני אלך עם "אלור" של שאנל.

לרשת יש 3 חנויות וחנות מקוונת. אתר נוח לשימוש וזמין בכל שעה, הבושם הנבחר יגיע עם שליח עד דלת הבית (: נוחות למכורות הקניות און ליין.

לאלו שחושקת בבושם ספציפי שלא ניתן להשיג שווה לבדוק. החברה מייבאת בשמים שאי אפשר למצוא בחנויות, וככה אמא שלי למשל מצאה לה את הבושם של סטלה מקרטני אותו חיפשה (וזה חף מיח"צ כי היא מצאה אותו שם לפני שנכחתי בארוע עצמו)

מי שאוהבת הרפתקאות והפתעות יכולה להזמין גם בושם לא מוכר ע"י שימוש בגלגל הבשמים שמתאים אינטואטיבית את הבושם ע"פ צבע. עובד או לא ...עניין של ניסיון מן הסתם. אני לא ניסיתי.

כרגיל, אני אצמד לי לבושם שלי במחלקת הבישום הגברי של שאנל ודיור.

לחובבות הבישום מובטחת הנאה משיטוט וחיפוש אחר בשמים חדשים: http://www.callperfume.co.il/

וכמובן שאי אפשר kדבר על בשמים בלי להזכיר את בלוג הבישום הנהדר בושמולוגית: http://bosmologit.blogspot.com/ שגם נכחה בארוע וכתבה את התרשמותה על הבושם החדש של ולנטינו.

*חוזרת ומציינת כפי שהבטחתי, הפוסט מסקר ארוע יח"צ שהייתי נוכחת בו.

בא לי להקיא

היום פורסמה הפקת אופנה פה:

http://fashion.walla.co.il/?w=/2131/1674254

בדרך כלל אני נמנעת מלדבר על כל תעשיית האופנה בגלוי ובגועל. גם אני עובדת בתעשייה הזו, אני נמנעת מללכלך על קולגות ונמנע מלבקר הפקות שונות, אבל הפעם, אני מרגישה שנעברו כאן גבולות. אני לא מבינה איך מעלים הפקה כזו? לא מבינה...

מה חשבו להם אותם אנשים שהרימו הפקה שכזו?

האם זה יהיה ביזאר ונהדר? כי בעיניי זה לא. בעיניי נעבר פה גבול. שימוש בילדים בצורה כה גסה, בוטה ודוחה לעיתים מקוממת אותי.

אומנות? זו לא אומנות. זו פרובוקציה בלירה. משהו דוחה.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב משהו קונקרטי. אופפת אותי תחושה נורא דוחה. כל תמונה מעלה בי רגשות נוראיים ביותר. משהו שם פוגע, לא מדויק, אפילו סוטה. אני לא רואה כאן ביקורת חברתית. אני רואה כאן אסון.

בא לי להקיא.

מתכון לפדיקור ביתי קצר (-:

הקיץ הבא עלינו לטובה + שעמום רציני ביותר בלילה שיצא לי לבלות בבית ההורים הניב תוצאות מפתיעות!

למי שלא יודעת, יש לי בעיה עם כפות רגליים. לא עם שלי, עם של אנשים אחרים. לא תמיד, זה ממש תלוי ברגל (עד כאן יצאתי חולת נפש)

ובגלל שאני עדיין לא מרגישה שמספיק קיץ כדי למרוח את ציפורני הרגליים שלי בלקים צבעונים ורועשים, החלטתי על מעשה!

פדיקור ביתי +פרנץ דק!

כל העסק לא לוקח יותר מ40 דקות. נורא כייף.

והנה המתכון שלי למשועממות והנרתעות מפדיקוריסטיות (כן, חולת נפש בשנית)

רכיבים:

קערה גדול - פיילה (במקרה שלי הייתה ורודה! אושר)

מים רותחים

לימון חתוך לפרוסות

מלח אמבט

סבון גוף

אבן לשיוף העור

קרם לחות לכפות הרגליים (אפשר גם רגיל)

ניילון נצמד

קיוטיקל אויל

מספריים לציפורניים

פצירה

צמר גפן

אציטון

לק לבחירתכן - אני אתמול רכשתי את הסט של סאלי הנסן לפרנצ' בסופר פארם ב50 ש"ח. לא יקר והוא נהדר (ארחיב בהמשך)

הכנה:

להוריד שאריות לק בעזרת אציטון.

לשטוף את הרגליים טוב.

לשפוך את המים הרותחים לתוך הקערה ולהוסיף מים קרירים עד שהטמפרטורה נוחה לכפות המתפנקות.

שמים את הלימון, מלח האמבט (מלח גס עובד/מלח ים גם כן) והסבון.

הלימון מבהיר את העור ומחטא אותו, המלח מרכך ועושה פילינג קל.

לשבת בכייף כ15 דקות.

לקחת את האבן ולהתחיל במלאכה. וכן, תשפשפו בעדינות. הכל הכל. בין האצבעות, הקרסול הכף עצמה וכל חלק קטנטן ברגל. אם יש אזורים עם עור קשה במיוחד להשקיע בו קצת יותר מאמץ.

להחזיר את הרגל לשטיפה טובה במים וסבון ואפשר גם לפנק בפילינג ייחודי לכף הרגל (לי יש של שול) או סתם פילינג גוף אקראי. לאלו שאין פילינג אפשר לערבב בכלי סבון+מים קרים+סוכר ---> ווואלהה. פילינג הום מייד!

לגזור ציפורניים, לשייף אם צריך.

למרוח טוב טוב קרם לחות + קיוטיקל אויל ולעטוף בניילון נצמד ל10 דקות. הלחות חודרת לעור ומרככת את העור וזה גם דיי נעים למען האמת.

לדחוף ולהסיר את העור העודף.

לנקות את פני הציפורן עם אציטון כדי שיהיה נוח למרוח לק.

עכשיו לרגליים כייף והן רוצות לק. ביחרו את הלק המועדף עליכן ומירחו! אני שמה שכבת בסיס+2שכבות לק+טופקואט.

הפעם בחרתי בסט פרנצ' של סאלי הנסן. אני לא מחובבות הפרנצ' אבל זה תמיד נראה נקי ומסודר.

כמו שאמרתי - הוא היה במבצע ועלה כ-50 שקלים בסופר פארם, מחיר לא רע בכלל.

את הפרנצ' עשיתי על בסיס של אורלי.

המברשת של הלק הלבן דקה דקה דקה ומדויקת. נוחה לעבודה ולפס דק דק. הצבע הנוסף הוא מעין ורוד חלבי.

לאחר ייבוש הלבן, מרחתי את הצבע הנוסף.

חיכיתי לייבוש (תיק תק - 3 דקות) ומרחתי את הטופקואט (אסי כרגע)

מרוצה ושמחה שמתי כפכפי אצבע וחייכתי לכפות הרגליים שלי שעברו פינוק נהדר!

בהצלחה!

איך נראה מקום שלא כדאי להתאפר בו?

אז הנה, זה המקום להראות את התמונות הללו. ככה מקום שמכבד את עצמו ומחשיב עצמו למקצועי לא צריך להראות. ולמה? כי זה פשוט לא בריא.

אחרי התייעצות בפוסט קודם, ואחרי מחשבה מרובה החלטתי שאני מפרסמת אבל בלי שם המקום.

למקום הזה נחשפתי במהלך סיור בתל אביב - יפו.

בעלת המקום היא בחורה צעירה ומקסימה, חייכנית ונדיבה. היא גם יצאה בליין מוצרים משלה, וכשביקשתי מייק אפ להתנסות היא לא חשבה פעמיים, התאימה לי גוון ונתנה לי בקבוק שלם להתנסות. לא הצלחתי להתנסות בו כיוון שהיא פיספסה בגוון. העיקר הכוונה.

בעצם המהות של המקום היא נהדרת! זה סלון שמספק את כל השרותים שכלה צריכה. חדר אישי להתכוננות, ספא, מספרה וגם עמדת איפור. ללא ספק עמדה גדולה ומרווחת. הושקעה במקום מחשבה רבה, מכל הסיבות האלה החלטתי לא לנקוב בשם המקום.

הסיבה שאני מפרסמת את הפוסט הזה היא שלא כולן מבינות באיפור, לא כולן מודעות לחשיבות ניקיון המברשות, משטח העבודה והצלליות, סמקים ותכשירי האיפור השונים.

שכן חוסר ניקיון יכול לגרום להעברת זיהומים ומחלות עור שונות ומשונות. באותו סיור ראיתי הדגמה של חלק מהמוצרים על נשים שונות, כשאותן נשים לא עצרו לרגע וחשבו על ניקיון המברשות והמוצרים. למען האמת הזדעזעתי.

המברשות נראו עייפות ועמוסות חומר כאילו לא נוקו מיום הקנייה.

הצלליות והסמקים עמדו ללא כיסוי, וקופסאות היו פתוחות ומחכות לחיידק שיבוא, עפרונות העיניים והשפתיים ללא מכסים והכל דחוס בסלסלות מאובקות.

חלק מהמוצרים היו מוצרים לא מקצועיים, והכוונה היא למותרים שנרכשים בחנויות איפור זולות ובשווקים שונים. אני לא יודעת איזו חווית איפור טובה יכולה לצמוח מכאן...

אני לא מבינה מי הייתה מוכנה שיאפרו אותה במוצרים הללו במצבם הנוכחי.

התמונות מדברות בעד עצמן, אז אני מפסיקה לקשקש!

משוויצה באהבה חדשה

נפגשנו בלונדון לפני 3 שבועות בפינה קטנה בקמדן טאון. ידעתי שזה זה. מצאתי אותן. אהבה ממבט ראשון.

הן, אולסטאר לייט במהדורה מוגבלת בהשראת השיר האהוב עליי של בלונדי one way or another.

אני, חולת נעליים שנואשה ממידות מוזרות (אני 7.5 מושלם) שחיפשה משהו מיוחד, שיתפוס את העין.

מאז אנחנו יחד. הולכות בנוחות מושלמות זו עם זו.

אהבה...

*בינתיים, חושבת אם לפרסם או לא ביקורת על סלון כלות שכולל תמונות זוועה. האישה שמנהלת את המקום מקסימה, אבל הניקיון שם...לוקה בחסר. מה לעשות?

עונת הרחצה נפתחה על שלל טיפוסיה!

עונת הרחצה החלה. התיירות בשיאה וכולם בים כבר ממזמן. מה שגורם לי לצחקק לנוכח ריחות שמן השיזוף כל יום.

ולהלן, רשימת הטיפוסים שנכחו בים בסופ"ש:

1. הערס - הבחור השזוף, עם הבוקסר. ולא, לא בגד ים, בוקסר! תחתונים. עושה פוזות לבנות, מכרסם גרעינים ומחפש בירה.

2. הפרחה - בת זוגתו של הערס (שיחיה), מהדסת לה בתלתליה השחורים בחוף, מטענה מתנדנד לכל עבר באלגנטיות מכובדת.

3 המשפחה - אמאבא + 4 ילדים שלהם + 4 חברים, 1 לכל ילד. המשפחה תתפוס לה חלקת אדמה קטנה ותשטח עליה את כל הבית. התנחלות. מים, ביסלי, במבה, צידנית עמוסה כל טוב, בירות למבוגרים, בריכת גומי לילדים (הלו - את בים! הבריכה מיותרת), שמשיה, כיסאות והרשימה לא נגמרת. מאלה אני מתרחקת כמו מאש. זה תמיד תמיד רועש, תמיד מזהם את האיזור, וכשהם קמים, אוי ואבוי, האזור נשאר מוכה אסון ואני נותרת מוכת עצבים מהשקיות ומהזבל שהם לא טורחים לאסוף.

4. הצרפתיות או הלובסטריות - ללא ספק הזן האהוב עליי! הן יוכיחו לכולם שם בצרפת שהן היו בחופש! בים! כל היום! שמן שיזוף הוא מצרך מבוקש מאוד עבורן, והן מתיזות אותו על גופן החרוך לחלוטין, משווע לרופא עור/כירורג פלסטי מומחה כוויות, אחת למספר דקות כדי "לשמור על הגוון". אני לא מבינה איך הן מצליחות ללכת בכלל. זה נורא.

5. הלבנות - אני שייכת לזן הזה. הזן שלא יעזור כמה ישב בשמש עדיין יהיה לבן, מקסימום בז'. אני לא יושבת בשמש אבללא משנה. הלבנה, תמיד תשב עם חברה כהת עור ותקנא בה על שיזופה הנאה מבית. הלבנה תספוג הערות שונות מעוברי אורח דוגמת "את מסנוורת, לכי לים". אני בים טמבל! אני בים! ולצערי גם אתה!

6. ההיסטריות - יתמרחו כל דקה, ילכו עם טרנינג ארוך וחולצה ארוכה וישמרו פן תיגע בהן קרן שמש אחת מסוכנת. אם את לא רוצה שמש, אל תלכי לים! גוועלד.

7. האמריקאיות - תיירות אהובות וחצי ערומות שכמותן. חובבות שמן שיזוף גם כן, ויותר מהכל חובבות צרחות הדדיות של ooooo mmmyyyyyy gooooood!!!!!!" אכן, מפגע סביבתי ששווה למטקות. מה שמוביל ל...

8. שחקני המטקות - למרות השילוט, למרות התיחום הם תמיד ישחקו לך על האף! יעשו פוזות ויקחו את העניין ברצינות תהומית. הכדור תמיד מוצא את דרכו אליי בפגיעה ישירה שמלווה בצווחה ובפרצוף מתמם "לא...לא ראיתי כדור (מחביאה כדור בחול) אני חושבת שהוא עף לשם...המכה הייתה מאוד חזקה...(מצביעה לאופק ומחייכת בתמימות)"

9. מוציאי הגיטרות - למה, אבל למה בכל הרכב של 4 אנשים ומעלה תמיד מישהו יוציא גיטרה ויתחיל לזייף שירים של משינה?! למה כולם צריכים לסבול?!

10. מחפשות החתן - יגיעו לים מאופרות, על עקבים, בגד ים מ-ה-מ-ם שכולו צועק "קנו אותי כדי שאתה תשים לי טבעת" , בגד חוף, משקפי שמש מעוצבות. הן ישבו על מיטת השיזוף, יסקרו כל גבר וידסקסו מי הוא הראוי שיזכה להנהון. אותו מאושר יזכה בחיים של סבל אחר כך...

וזה רק בסופ"ש אחד ובטווח קרוב אליי מאוד!

שתפו שתפו - במי אתן נתקלות?

עונת רחצה נהדרת לכולן!

חזי פותח את עונת הרחצה במראה המנומר!

זול, נגיש ושימושי - מחזק ציפורניים.

הרבה זמן לא עדכנתי, אז הגיע הזמן! ולכבוד יום העצמאות הבא עלינו לטובה בעוד מספר שעות. כולן צריכות ציפורניים חזקות!!!

טוב, פשוט לא היה לי מוצר מתחת ל100 ש"ח להמליץ עליו. האמת.

אז המוצר להיום: orly -calcium shield מחזק ציפורניים בבקבוקון נאה וסגלגל (אני ציפיתי שיצא ממנו ג'יני האמת...)

נכנסתי לסופר פארם וביקשתי לעצמי מחזק ציפורניים, שכן שלי נחלשו עד מאוד. לא רציתי כזה שמעבה אותם ולא נותן להן להיות גמישות. רציתי משהו למנוע התפצלות ושיגדלו ארוכות, חזקות ויפות!

לאחר חיפוש נמצא המחזק, ובמחיר מבצע של 25 ש"ח! מציאה! לקחתי והתחלתי למרוח.

ללא ספק מצויין! הציפורן גמישה, לא מצהיבה וצומחת נהדר!

המחזק טוב גם כבסיס ללק, ואכן שיפר את עמידות הלק.

המריחה היא 2 שכבות וחידוש כל 3 ימים. אם רוצים כבסיס, שכבה אחת, לק ושכבה מעל.

מומלץ בחום!!!

עכשיו אני צריכה מניקורסיטית שתטפל באורך, בצורה ותמרח אותי בלק מפנק. יש המלצות?

זה לא נותן לי להוסיף תמונה לצערי...

http://thumbnail.image.rakuten.co.jp/@0_mall/p-nail/cabinet/nailart/cs1365.jpg לינק!

אולי די?!

כנראה שסוף העולם כבר כאן. התופעה תופסת מימדים מפלצתיים של מגיפה שחורה והימים נהיים קשים.

בימינו כל בחורה היא:

1. בלוגרית אופנה

2. מבקרת אופנה

3. סטייליסטית

4. כל התשובות נכונות + כמה תארים שהיא קוטפת על הדרך שהיא בחרה והעניקה לעצמה.

אז מי שם אותן להיות מבקרות האופנה שהן נהיו?! מי חושב שהן מכתיבות אופנה, סטייל ועל פיהן יקום ויפול דבר?

מי לעזזל נתן להן סמכות והכתיר אותן למלכות השיק והסטייל?!

בטוח לא אני. לא פעם אני מביטה בלוגי אופנה (במיוחד בארץ. ביקורת יש בשפע בארץ) ונתקלת בפוסט ביקורת נוקב ושופע הגיגים נהדרים פרי המצאתה של הכותבת על לבוש של בחורה (בד"כ) כזו או אחרת, בדרך כלל כתוב באופן מתאמץ ומשופע במילה "ביצ'" על סוגיה. נהדר. נפלא. מרנין. כתוב לתפארת מדינת ישראל.

מצחיק שכותבות הבלוגים בדרך כלל מכתירות את עצמן. שיתוף או אי שיתוף הפעולה הוא של הקוראים. איפה המקוריות? איפה הייחוד? תופעת העדר במיטבה שוב.

עוד לא מצאתי את האחת שארצה להתלבש כמוה. עוד ל אמצאתי את האחת שמתחה ביקורת ובעצמה נראתה טוב, וטוב במובן של לא קורבן אופנה וביקרותית כלפי עצמה בדיוק כפי שהיא עבור אחרים.

תופעה עצובה לא פחות הוא "בלוגי הוא עבודתי". כן כן. בלוג הוא עבדה למי שלא יודעת. עבודה במובן של "אני אעשה מזה כסף על חשבון הקוראים ועל חשבון הרשתות".

כל בלוגרית נהייתה מקדמת טרנדים מדהימה ומכתיבת אופנה. המילה שקיפות כמובן היא גסה במקרים הנ"ל, שכן אם ידע הקורא התמים שאותה בלוגרית מקבלת את בגדיה בהשאלה, בחינם או בתמורה לפרסום של הרשת + המלצה חמה לא ירכוש אותו קונה תמים את הביגוד האלילי ואמינותה של אותה בלוגרית תהרס לתמיד.

טעות! בעיניי, זו פשוט רמאות לשמה. למה לא לומר מראש שהבגדים ניתנו במתנה או בתמורה לפרסום? בעיניי זה רק יעלה את ערכה ואמינותה של אותה "פאשיוניסטה" (איכס...איכס...ביטוי דוחה לחלוטין)

לא פעם אני שמה לב כי יש בלוגריות שבאמת לא עובדות. הן מתפרנסות מהרוח. הרוח היא זו שמספקת להן את שכ"ד והבגדים שלגופה (רוח=רשת אופנה),] הנעליים שלרגלה והתכשיטים שהיא עונדת.

אף אחת לא עובדת במדינה הזו?!

גם אצלי הבלוג מוגדר כבלוג אופנה. אני שוקלת לשנות את ההגדרה שלו לזן נחות מאוד - זן הלייף סטייל (-: כיוון שאני לא מתיימרת להיות הסטייליסטית הנחשקת, מכתיבת הטרנדים האלוהית, המצטלמת הסדרתית והמבקרת הנועזת. זו נראית לי, ככל הנראה, כהחלטה נכונה. יש זמן לחשוב.

אולי אלך לבקר, חבר שלנו, בלוגר אחר...

*נכתב בלשון נקבה, אך מתייחס לכל המינים.

רשמים קצרים מלונדון.

אז אני בבית. עם אלרגיה. שוב. בלונדון לא הייתה לי אלרגיה. בישראל - רק תנו לי כדורים לרוב. מסקנה: לעבור לגור שוב בחו"ל. אני לא סגורה על המיקום.

בכל מקרה, לאחר שישה ימים בלונדון שבתי ארצה עם שלל תובנות חדשות ומעניינות. העובדה שהיורו השווה את מחירו לפאונד גורמת להצפה בתיירות פנים אירופית. הרחובות עמוסים באנשים, אף אחד לא אנגלי.

לונדון מאוד שונה ממה שזכרתי. מאוד.

טוב, נתחיל בטיסה הלוך. לא מלאה, מקום לרגליים + מושב נוסף שאוכל "להתרווח" עליו בשינה נהדרת.

הגעה למלון ממוקם נהדר והופה, החוצה. בן זוגי היקר מדשדש לו בחיפושים אחר כרטיס למשחק כדורגל. לא מצאנו. התחלנו ללכת, להסתובב לחקור.

אבל כיוון שזה ממש לא מעניין אף אחד מה ראיתי נעבור לחלק שכן מעניין : קניות.

לונדון לא יקרה. זה מאוד קשור לעובדה שהפאונד זול כרגע באופן יחסי. החנויות ענקיות, מלאות אנשים וזה רע. מי שנוסע לשבוע שופינג שיבושם לו, אבל מי שרוצה לראות את העיר קצת צריך להימנע מחנויות ענק. לא שיש שם חנויות שאינן חנויות ענק.

הסיילים. אחחח...כן מכירת אמצע העונה ופסחא. תענוג. בכל מקום השלטים מחייכים ומזמינים לבזבז מזומנים. חלונות הראווה מקומם במוזיאון ואני, מקומי בפארק. כי בתי הכלבו וחנויות הענק עשו לי חלושס רציני. ככה שלחזור עם שקיות עמוסות כל טוב לא חזרתי. אבל ראיתי המון.

M&S הרשת האנגלית המפורסמת בעלת הקו השמרני יותר מספקת ביגוד נחמד וקז'ואלי נורא. יש גם דברים יותר יפים ומעניינים למחפשות. מחלקת לבני הנשים מטריפה, מחלקת הנעליים ענקית ונהדרת והכל במחירים שווים לכל נפש, בעיניי.

לזארה, פול & בר וh&m לא נכנסתי. מיותר בעיניי. ג'אנק יש גם באלנבי! מעבר לכך שהחנויות גדולות מדי בשבילי וזה מבזבז את זמני היקר.

טופ שופ - מעוד כל פאשיוניסטה (איזו מילה דפוקה זו...) עמוס, יקר, לא ממש מציאה. בדיוק כמו בארץ.

הסיוט הגדול - או פרימארק! זוועת עולם. זוועה!!! המון קומות של חנות שנראת כמו שוק, הפלסטיק חוגג, האיכות מזעזעת והמחירים מחירי רצפה (גם הבגדים על הרצפה כן...) חיקויים של תיקי הקייט קידסון הנהדרים (החנויות שלה בלונדון מהממות!!! ויקרות!!!). בקיצור. לעמוד שעה בתור בשביל נעליים שכמו שחבר שלי הגדיר "זה יכול להיות יופי של קערת מים לחתול כשלא תשתמשי בהן. זה פלסטיק זול!!!" זה לא שווה. לא את איכות הבגדים (ירוד. פרום. שוק.) ולא את הזמן שאפשר לבלות בחוץ. נכנסתי, 15 דקות בפנים והחוצה לאוויר. ברור שאם לא שמעתי עברית ולו פעם אחת, אז בחנות הזו שמעתי מכל עבר עברית. בחורות עומדות וצועקות "רחחחחללללללללללללל, תביאי לי במידה אחת יותר!!!". למרות שיש תאי הלבשה, הישראליות מעדיפות להתפשט מול מראה כדי לא לבזבז זמן יקר, לתא ניתן להכניס עד 8 פריטים. חוויה מזעזעת ומאוד לא נעימה מבחינתי.

קייט קידסון! הוווו, כמה יופי. כמה פרחוני ונהדר. כמה יקר! שווה כל רגע וכל גרוש שיש.

נעליים, גם לא חסר בלונדון. יש מכל טוב וטוב בכל מקום ובכל חנות. כמובן שעל איכות צריך לשלם, ולכן הדברים האיכותיים יקרים יותר.

כמובן שאיפור הוא חלק בלתי נפרד מטיול, לכן חנויות איפור הן חנויות בהן התעכבתי הכי הרבה זמן. בקובנט גרדן המבחר מדהים. בסוהו גם כן. ממליצה לתור את הרחובות הקטנים ולחפש.

ממש הפכתי את זה לפוסט מדריך חן ללונדון. זו לא הייתה הכווה אבל אני זורמת.

בכל מקרה אני עוצרת כאן. יש הרבה מה לעשות.

אני רק יכולה לספר שהטיסה חזרה הייתה סיוט!!! מלאה בילדים ותינוקות צווחניים. נקודת האור היחידה הייתה כשבזווית העין קלטתי לי את דודי בלסר (שלא יודע את זה, אבל היינו אמורים להתחתן בעבר הלא כל כך רחוק) יושב לו מימיני, ככה היה לי במה לבהות כחברי היקר החליט לישון.

בשדה כבר הבנתי שאני כבר לא בקנזס, הרעש, התור, הצעקות ודודי בלסר אחד שעזר לי להרים את המזוודה. ג'נטלמן אמיתי.

מי שמעונינת ביותר פרטים לגבי חנויות, מה לראות ואיפה לאכול שתכתוב. אני אשמח לפרט (-:

יוצאת לחופשה. לונדון - הנה אני באה (שוב)

הכל התחיל כשאבא של בן זוגי התקשר ואמר: "בת דודה שלך מתחתנת בעוד חודשיים"

בן זוגי ענה: "שיהיה לה במזל, תמסור לה ד"ש". אדישות.

האבא ענה: "....בלונדון...נבחרתם לייצג את המשפחה"

מפה הכל התחיל. חודשיים של הכנה, הזמנת כרטיסים (אל-על, רע, כשר, לחמפסח), מציאת מלון (משימה לא פשוטה - פסחא+פסח=טררם) וכמובן לחץ. קר.

לי תמיד קר. ארזתי את מיטב הביגוד הצמרירי שלי +ugg ואני מניחה שזה יספיק.

את ההכנה המקדימה עשיתי באינטרנט. למרות שביקרתי מספר פעמים בלונדון תמיד יש מה לחדש.

לקחתי החלטה הרת גורל גם כן, כזו שמלווה אותי כל החיים ובחו"ל היא פשוט לא קיימת. הפעם אעמוד בזה. לא זול ומצ'וקמק, לא פריימרק, לא לא לא אבזבזב כסף על שטויות חסרות איכות ותועלת! (אחזור עם ים פיצ'פקס)

בקיצור. שלום. אני נוסעת. אני וחצי מדינה.

הולכת להפציע באירוע רשמי בלבוש צמרירי ופרצוף קפוא (-:

חג שמח (מה שנשאר)

ברבורים, נהגי מונית, חיוכים ואווזים.

ברוח הפוסט הקודם, שדיבר על דברים שגורמים לי לחייך, היום מהשעה 18:42 אני מחייכת. דבר כל כך קטן וכל כך נחמד.

הסיפור הוא כזה: כל יום בשעה 18:30 אני נוסעת עם סבתא במונית. תמיד אותו ריטואל של הזמנת מונית מהקסטל, הטלפן שאומר "5 דקות" וההמתנה למונית. יש משהו נחמד במונית ספיישל. והנהגים הם טיפוסים מעניינים תמיד.

אבל היום, יצא לי לפגוש נהג מעניין ונחמד במיוחד.

כבר כשנכנסו למונית, לא יכולנו (סבתא ואני) להתעלם מאוסף הפסלים הקטנטנים שעשויים מנייר כסף שיושבים בכל מקום בקדמת המונית. ב"דש-בורד". היו שם דרקונים, ציפורים שהכנפיים שלהן נעות מעלה ומטה עם תנועת המונית (הוא ממש הינדס אותן ככה בכוונה, שינועו) היו גם נשים בשמלות ובכלל, המון דמויות מקסימות ונהדרות.

התפעלנו והחמאנו לו. הנהג בתמורה סיפר לנו שכל אדם שנכנס למונית חייב לחייך כשהוא יוצא. המטרה שלו בחיים זה לשמח אנשים, ואכן אותי הוא שימח!

סיפר לנו שכל אדם יוצא עם מתנה קטנה מעשה ידיו (נייר כסף כן...) מפוסל ונהדר, בתחתית כל יצירה הוא יוצר מעין חתימה אישית - סמיילי. "שאנשים יחייכו קצת".

לי הוא הכין ברבור, כי ל"עלמה צעירה שכמוך מגיע ברבור". הברבור, כך הוא סיפר לי, הוא חיה מונוגמית, שמסמלת אהבה עד אין קץ בין בני זוג. ברבור שאיבד את בת זוגו ימות מצער ומשברון לב, הם לא יכולים לחיות לבד וגם לא להמיר את בת הזוג הקודמת באחרת. טראגי. אז הוא הכין לי ברבור וביקש שאשים בארנק. שמתי. "ככה תמיד תהיה לך אהבה לנצח" הוא אמר.

לסבתא הוא אמר שיכין אווז, כיוון שאווז הוא גם חיה מונוגמית, אבל בניגוד לברבור האווז לא מת לאחר מות בן זוגו (סבי נפטר לפני כשנתיים). הוא ממשיך בחיים לבד חזק ובריא. סבתא חייכה. היה נהדר!

ללא ספק הנסיעה הכי טובה במונית אי פעם.

מאחלת לנהג היקר הזה חיים נפלאים ומלאי יצירה! וחג שמח כמובן!

מחייכת לעצמי ברחוב

יש דברים מסוימים שגורמים לי לחייך בטיפשות באמצע הרחוב ולהראות דבילית להחריד בפני העוברים ושבים.

1. נשים מבוגרות "פולניות" של פעם. עם השיער האסוף מלא הספריי. הולכות בקבוצות. מצחיק!

2.לק מושקע במיוחד על ציפורניים טבעיות.

3. בניית ציפורניים עצומה ו"מניפתית" - גורמת לי לפרצי צחוק מרושעים.

4. חתול משתזף בשמש. בד"כ גורר הפרעה מכיווני לכיוון החתול תוך כדי הוצאת קולות מטופשים.

5. שיר אהוב ברדיו. רצוי דפש מוד. ישר קופץ לי האימג' של דייב גהאן. אימג' משובח.

6. לראות פריט מסויים שצחקתי עליו עם חברה ולזיכר בשיחה. פרצי צחוק היסטריים.

7. נשים מאופרות מדיי.

8. גברים מאופרים מדיי.

9. כלבים קטנים ומצועצעים. גוררים ליטוף וחמיסת הכלב מבעליו.

10. כלבים גדולים ונהדרים. גוררים חמיסת כלב שוב.

11. תכשיטים.

12. ילדים קטנים לבושים בשחור. כי הם "מאגניבים"

13. בחורות גדולות בבגדים קטנים (קטנים עליהן)

14. פריחות דומות לדמות "ליטל מעתוק". יש מלא!!! תענוג!

15. "תל אביביות". או כמו שאני קוראת להן "כן, גם את מירוחם".

16. זוגות מתלקקים.

17. בגדים נהדרים על אנשים יפים. חיוך מלא השתאות.

18. בגדים לא מחמיאים על אנשים לא מחמיאים.

19. יונקי דבש.

20. זוג זקנים על ספסל. עושה לי שמח.

ומה גורם לכם לחייך לעצמכם?

דמי מייק-אפ. שניים אהובים.

בעולם מושלם היה לי עור מושלם. נראה לי שזה מה שהייתי עונה אם היו אומרים לי להשלים את המשפט "בעולם מושלם היה לך..."

המרדף אחרי העור היפה, הנקי הזוהר. משדר הבריאות ולא משדר גיל זה מה שאני רוצה לעצמי. עור חלק לבן ללא פגמים בכלל.

המרדף אחרי המייק-אפ המושלם הוא גם מרדף שווא. אני לא מוצאת את הגוון שלי בשום מקום! לא, לא מאק בשבילי, גם לא לוראל ולא רבלון, לא דיור ולא אסתי לאודר. ולדיילת החביבה שאמרה לי שהמייק-אפ החדש של קליניק מס' 5 הוא נייטרלי...לכי תמכרי את השטויות לפראיירית אחרת. ותרדי לי מהווריד. תודה.

אבל, בימים של כיסוי מועט, רצון ללחות וקצת הגנה אני מתנחמת בדמי מייק-אפ.

אז מה זה הדבר הזה?! זה שילוב של קרם לחות + מקדם הגנה + קצת גוון.

נהדר ליום יום, נותן מראה חי ומאחד את פני העור. הכיסוי לא מושלם אבל מתאים לבןקר לדעתי. למען האמת - אני יוצאת איתו בערב לאחר שנואשתי מערבובי מייק-אפ בגוונים שונים כדי להגיע לגוון שלי בדיוק (צהוב בהיר חיוור אפור. הולך חזק העונה!).

השניים שאני משתמשת בהם הם: דמי מייקאפ של סבוקלם ושל אנה לוטן. מחליפה בינהם מדי פעם. חשוב לגוון.

המוצר של סאבוקלם נקרא "טריפל" - והוא נהדר. נמכר בפארמים בתמחור של 80- 90 שקלים חדשים. יש לו כיסוי נמוך מאוד. אני מפדרת אותו עם פודרה עם מעט גוון מעל כדי להשיג מראה קצת יותר אטום ובמהלך היום, אם יש צורך מפדרת שוב. בימים שאני איתו אני מקבלת מחמאות כמה זוהרת אני נראית. נהדר.

מחיר נוח, לא מוכר אשליות, מגן מהשמש ומעניק לחות. לא יכולתי לבקש יותר. המוצר מגיע ב-3 גוונים. בהיר, בינוני וכהה. כיוון שהכיסוי באמת נמוך הגוון דיי מתאים לכל גוון עור שנכנס תחת אחת הקטגוריות הנ"ל. מגיע בטיובה.

המוצר של אנה לוטן נקרא "ליקוויד גולד" - גם הוא מכיל מקדם הגנה, לחות וצבע. תענוג. המרקם שלו שונה וקצת פחות שמנוני מזה של סאבוקלם. הוא גם מעניק טיפ טיפה יותר כיסוי והוא נעים מאוד. ניתן להשיג אותו אצל קוסמטיקאיות או בחנויות שמוכרות ציוד לקוסמטיקאיות. גם אותו אני מפדרת קלות והוא נראה נהדר ו"חי". אוהבת. המחיר הוא בערך 100 שקלים חדשים. נחמד מאוד. לא מוכר אשליות. מגיע בטיובה גם כן. נאמר לי שמגיע ב3 גוונים גם כן. כיוון שאניר וכשת מהקוסמטיקאית אני לא יודעת עד כמה זה נכון.

בקיץ אני משתמשת בהם כל יום. מרוצה עד הגג. 5 דקות בבוקר ואני מרגישה שאני נראית מצוין. עור קורן וחי, הגנה מהשמש, לחות טובה ומספקת. טיפה סומק, צללית בהירה, אולי הארה עם סומק לבן וזהו. החוצה.

ללנקום יש מוצר דומה שעוד לא רשתי (ארכוש) וגם לקליניק יש, בצורת מוס. ממנו פחות נהניתי, הוא יקר יותר ופחות התאים לי. אולי אנסה שוב ואשנה את דעתי.

יש לך טלפון! גאגא!

חייבת להתייחס בקצרה. ליידי גאגא. ביונסה. קליפ, איזה קליפ?! סרט שלם! 9 דקות שלמות, מלאות בפרובוקציה, בטירוף ובעיקר, בתוכן שיווקי.

אז כל העולם עצר מלכת והגברת השיקה קליפ. עולם האופנה נסער ונרגש.

אני חושבת שזה צריך לבוא עם הגבלת גיל.

ללא ספק משעשע. משעשע ושיווקי.

אז ילדים, כמה תוכן שיווקי יש בקליפ? עזרו למצוא את כל המותגים!

רמז: יש הרבה. (-: מעל 10 חברות!

לינק : http://www.youtube.com/watch?v=GQ95z6ywcBY

כאילו לא היו בגדים מעולם...

http://news.walla.co.il/?w=//1652213&m=1&mid=87166

הוידאו של walla מתאר את הזוועה בצורה הטובה ביותר.

אנשים נרמסים להם תחת רגליהם של אנשים אחרים והכל בגלל חתיכת בד. אף אחד גם לא עוצר לעזור לנרמסים כי יש חולצות במחירים זולים (הלו בנות, יש גם בשוק באותה איכות בערך מינוס התגית)

שהרי אף אחד מהם לא היה בחו"ל וחמס לו בגדים מh&m לרוב. ועל מה?! על מה ולמה?!

אני ממש מתביישת. ברגע זה אני מתביישת שהגענו לכזה מצב. רשת ביגוד עממית מינוס חודרת לשוק הישראלי, ואנחנו בטירוף חושים, רצים ומסתערים. מחברה שמעתי בבוקר שהיו פקקי ענק בכניסה לעזריאלי (היא עובדת שם) ושהצעקות נשמעו כמו פיגוע. מבהיל.

שימו לב לחיילות הנחושות בווידאו, שימו לב לאישה המבוגרת שנלחמת על כל מילימטר בכניסה, לילדים המסכנים.

אין מילים. אין.

אני לא רוצה לתאר לעצמי את התור בקופות, את הבלאגן בסניף את ההיסטריה הכוללת. למה לא פתחו כמה סניפים במקביל? והאם לאף אחד במדינה מה לעשות בחיים (לעבוד/ללמוד) חוץ מלעמוד בתור בכניסה לחנות?!

אכן, חומר למחשבה.

אז מי הייתה?! קדימה...

יוצאת מהכלים.

בזמן האחרון קשה לי להמליץ על מוצרים. קשה לי לכתוב על אופנה ובאופן מגמתי הכל נהיה קשה. הדבר הכי הכי אופנתי שעשיתי היה להסתפר (יש לי ספר מעלף חושים) וסטיילינג ל-2 הפקות מהממות.

סיימתי את התואר. אני מרגישה מבולבלת. מה עכשיו? מה אני צריכה לעשות?! ומה אני רוצה לעשות?! בעצם , מה זה משנה מה אני רוצה...לא הייתי בצבא. עוד דלת נסגרת ואחריה עוד אחת, אנשים אטומים ומפלים. אנשים קטנים.

המרחק ביני לבין כל עבודה (נחשקת בעיניי) ביקום מסתבר זה העניין הזה. כל דלת נסגרת בפני בשנה האחרונה עקב העובדה שלא התגייסתי (אגב, לצבא החברים של גלעד דווקא כן אם זה מעניין מישהו וגם לפעילויות תורמות אחרות)

המגמה של מדינתו היקרה להוקיע כל מי שלא שירת בצבא היא מגמה אסורה, מפלה ונוראית. אני לא אזרחית סוג ב' כי לא שירתי בצבא, אז למה לתת לי להרגיש ככה?! (ראה ערך הפרסומת בעניין המשתמטים)

לפני 3 שנים לא הייתה בעיה מצאתי עבודה בלי בעיה וללא שום עניין, אבל הקמפיינים, הפרסומות והמודעות המיליטנטית הגוברת משאירה אותי בבית. מוקיעה אותי מנתח רציני ביותר משוק העבודה. אפליה?! נטו!

אני לא מסוגלת לחשוב על מצב שאני שופטת מישהו על החלטה שקיבל לפני 10 שנים, שלא נגעה לי. שלא מפריעה לי.

איך העובדה שלא הייתי בצה"ל מפחיתה מערכי ומכישוריי? אני לא הולכת לאבטחה, אני לא רוצה להחזיק נשק, והמטווח היחיד שעשיתי היה לפני כמה שנים בשביל הכייף וההרגשה. אז מה זה משנה?! וגם אלו בעיניי הם בגדר כישור נרכש.

אז לא התגייסתי. גם לא הייתי בהודו וגם לא בדרום אמריקה! אבל אני לא אזרחית סוג ב'. אני שווה בין שווים, אני מוכשרת, אני בן אדם טוב. אני בן אדם שלא נותנים לו צ'אנס כי הוא לא שירת בצה"ל.

וזה כואב, זה כואב בכל הגוף. זה כאב שלא מרפה.

ביום יום שופטים אותנו על הכול. גם אני וגם אתם שופטים אנשים סתם. השאלה היא: האם נותנים הזדמנות להוכיח אחרת? האם אותם אנשים ששפטנו לחומרה נוראיים כל כך שלא נתקרב אליהם?

אצלי לכולם יש צ'אנס, אני שופטת אנשים, אני מודה. אני לא אוהבת את זה - אבל באותה מידה, אני נותנת את ההזדמנות לכל אדם ואדם.

לפני כמה ימים התקשרו אליי ממקום עבודה שרציתי (מה זה רציתי, עשיתי סלטות+גלגלון+קפיצה+גלגול ברחיפה+נחיתה מושלמת כששמעתי מהם) שאלו אותי: "לא ציינת שירות צבאי" עניתי שלא עשיתי. לא שאלו אפילו למה. "מה?! כמדיניות וכמקום שמכבד את עצמו אנחנו לא מעסיקים אנשים שלא היו בצבא. זה לא מכבד אותך ולא את המשרד". ניתוק. הלם.

אז למזכירה היקרה שלא נתנה לי לענות אפילו, לכל מי שחושב שאני משתמטת ולא ראויה לנשום את אותו אוויר כמוהו: זה לא מעניין אותי יותר. אני עשיתי את הבחירה שלי, אתם מוזמנים לקבל אותה, לא לקבל אותה ובטח של להפלות אותי על סמך אותה בחירה בגיל 17! יותר מזה, אתם מוזמנים לקלל, לגדף, להשתולל ולהציק. לחשוב עליי מחשבות איומות. כל אותן מחשבות איומות שעברו אצל אנשים בראש כשהכירו אותי ושמעו את הסוד הנורא (לא ששמרתי את זה כסוד) וכל אותן מחשבות שהתגלו כלא נכונות.

אולי מישהו יקרא את הפוסט הזה וזה ישנה לו משהו. בגלל זה כתבתי את זה. אולי מישהו סוף סוף יבין שגם ה"משתמטים" הם אנשים בעלי כישורים. אולי אותו אדם יחליט להעביר את המידע הלאה. מבחינתי- לא להעסיק אותי מהסיבה הזו זה כמו לא להעסיק אותי כי אני אישה/הומו/לסבית/שחור/לבן.

ובגלל שבטייטל כתוב בלוג אופנה: אז לא, הקולקציה של אליס לא הפילה אותי מהרגליים. העובדה שיפתחו פה h&m לא מסעירה את מוחי וgap לא מדירים שעות שינה מעיניי. לעומת זאת, הקולקציה החדשה שאוטוטו תצא של יונייטד ניוד מסעירה את חושיי. שרוול חדש ללפטופ עושה לי חלושס, ותיקים של נטע שדה גורמים לי לרייר.

ואם יש משהו שממש גורם לי לרצות למכור כליה זה זוג סנדלים ממותגות להחריד, שטוחות מעוטרות בדובדבני סוורווסקי.

מישהו רוצה כליה?! אני עושה מחיר לחיילים במדים (-:

מירמור קצר ולא קשור

לאחרונה יצא לי לשלוח מייל ולתקן מישהי לגבי טעות שנעשתה בכתבה מסוימת. כמובן שאם לא הייתי בטוחה ב100% שנעשתה טעות לא הייתי מעירה. ההערה נעשתה במייל, לא על גבי מקום בו כל העולם יוכל לראות את ההערה.

כשטועים, מותר להודות בטעות. כשמישהו מקצועי מתקן אותך בקשר למעשה מסוים, רצוי להקשיב. רצוי להקשיב ורצוי להתנסח במכתב תשובה בהתאם ולא בהתנשאות. אולי אני לא אושיית אופנה אינטרנטית כמוך, אני גם לא רוצה, אבל קצת כבוד...

שתי גראציות. לא פחות ולא יותר.

עלו והצליחו, מנפו את עצמכן קדימה ואל תשכחו - התנשאות, גישה ופתאטיות. חלילה אל תודו שטעיתן. הכי חשוב - להתנשא (-:

הנעליים שלי

הנעליים האהובות עליי בעולם כולו. החלטתי לפרגן להן כי הן מושלמות וסוחטות מחמאות כבר 3 שנים.

הכירו, הלו קיטי!

אז כן, גם להן יש סיפור. לפני 3 שנים טסתי לרומא לחופשה קצרה. בסיבוב בקאמפו די פיורי הנהדר, נעצרתי מול חנות קטנה שנשאה שלט עצום:hello kitty חשבתי שאני מתה. במקום. הן קרצו אליי מחלון הראווה בשיא הסיאסטה האיטלקית הידועה. אני ובן זוגי היקר המתנו למוכר כשעתיים בוץ (הוא איחר). נכנסו פנימה שעטתי לכיוון הנעליים, אכזבה, אין מידה. יצאתי החוצה כשהמוכר מבואס לא פחות ממני (הוא ראה אותי חומדת פריטים שם כמו מפגרת. היה לו עצוב עליי) ניגשתי לעבר חלון הראווה ובקול מתחנן ביקשתי ממנו באיטלקית שיבדוק את המידה בחלון. לאחר התעקשות קלה מצידו וכבדה מצידי, הוחלט שהוא יהרוס את התצוגה המרשימה ויבדוק.

כן כן! הן במידה! נהדר! השמחה האושר והפחות עושר (עושק!!!) שוות כל גרוש. נוחות להפליא, נהדרות, בעיקר גורמות לי לחייך כמו ילדה מפרת כשאני מסתכלת על כפות הרגליים שלי איתן. וזה הכי חשוב בנעליים. החיוך!!!

אז הנה הן, בתמונות.

עוד יום אהבה? בוא נחגוג בשלישיה?

אז כן, גם ברביעיה ברגעים מסוימים (כמה קינקי)

יום האהבה שלי התחיל במשהו לא כל כך אוהב, בחינה. אחרונה עד המועדי ב' לתואר זה. תודה ושלום על ישראל. ברוך שפטרנו לחיי שנים מוצלחות ומחויכות יותר.

הבחינה החלה ב16:00 ובסביבות השעה 14:00 קיבלתי טלפון מבעלה של חברה טובה שאמר לי "אז מההה....הולכים לחגוג, היא גירשה אותי מהבית כי יש לה מבחן". אוקי. טלפון זריז לבן הזוג והנה אנחנו קובעים לחגוג יחד.

הבחינה נגמרה ב18:00, עד שהגעתי הם כבר היו בבר. הלכו התוכניות על שמלה חדשה שחיכיתי ללבוש ועל עקבים, על איפור לא היה מה לחלום כבר (האפי האוור נגמר עוד שעה!). כך מצאתי את עצמי בסקיני שחור, גופייה אפורה ומקושקשת בוורד ענק בסגנון אולד סקול ובכיתוב הכה הולם "אמור" מדדה לכיוון הבר. מגיעה מתיישבת מחבקת מנשקת.

2 דקות, טלפון נוסף, חברה שלי שלבד לה ועצוב לה. מה לא תבוא?! תבוא!!! בטח תבוא!!!

ישבנו לנו ככה ארבעתנו, חוגגים את יום האהבה עם אנשים שאנחנו אוהבים, בלי גינונים, בלי מסעדות יקרות ודילים זוגיים.

לאחר ששתינו כמות נכבדת החלטנו שזה הזמן לאכול. אבל רק במקום שממש קרוב הביתה--> ג'וצה. יאללה, קדירת פרות ים, המבורגר לחבר והחברה המשכה לביתה כי המיטה עשתה לה קולות מהצד השני של העיר. 2 קינוחים על חשבון הבית, צ'ייסר חמוד גם הוא על חשבון הבית (אלוהים יודע מה עשינו שזה מגיע לנו) וככה יצאנו החוצה. אפופי אלכוהול, שבעים ומרוצים.

הכי כיף - הכי משמעותי.

יום האהבה עם אנשים שאוהבים ולא רק בזוגיות.

בינתיים היה אפשר לצפות ברחוב בזוגות אוחזים ידיים, מחזיקים ורדים ומחייכים לכל עבר. החלטנו לסגור את הערב בצורה מושלמת. קנינו 3 ורדים ועוד אחד לחברה שלומדת בבית למבחן, הלכנו יד ביד כולנו צוחקים ומרוצים.

עוד יום טוב.

זול, נגיש ושימושי - אחד למען כולם.

אני מקדימה ומתנצלת על חוסר העדכונים. תקופת בחינות אחרונה, מחשבות על העתיד ועוד מספר גורמים גרמו לי להזניח.

בסופ"ש האחרון ירדתי לאילת. לבקר חברה. באופן אישי, אני לא הטיפוס שאוהב את אילת. כולם שם רק קונים, לדעתי משעמום טוטאלי. נכנסתי לי לקניון (טעות! כמה אנשים!) יצאתי אחרי 10 דקות כשבידי עיפרון השפתיים של רבלון מסדרת colorstay בגוון clear.

כשנכנסתי לחנות, ושאלתי איפה אפשר למצוא אותו (לא זכרתי אם זה לוריאל או רבלון) המוכרות הסתכלו עליי כאילו אני מטורפת, כאילו המצאתי מוצר וניסו לדחוף לי עפרונות שפתיים בגוון "טבעי". טבעי להן, לאתיופיות, לבחורות שחומות ואפילו לכאלה שהגוון הטבעי שלהן הוא כנראה וורוד פוקסיה.

חיפשתי לבד, מצאתי לבד (אחרון בסטנד).

מדובר בעיפרון שפתיים בגוון שקוף. כן. שקוף. הוא נהדר לכל סוגי האודמים, לכן הכותרת אחד למען כולם, הוא עושה את העבודה לכל גוון של אודם ומונע ממנו לנוס על חייו למקום שאינו השפתיים. אני מאוד אהבתי אותו בשימוש עם ליפגלוס בלבד.

העיפרון פשוט שקוף (קצת לבנבן, לא משהו בולט) ללא חידוד. הוא עמיד ביותר ונוח לשימוש, למרות שאני מעדיפה עפרונות מתחדדים. לבעיה הזו בעפרונות ללא חידוד יש פתרון בעיפרון עצמו. בתד השני שלו, מצוי מעין מחדד שמחדד רק את הקצה, את החלק שנשלף. נהדר. פתרנו גם את זה.

המחיר סביר ביותר, ולדעתי משתלם למי שאוהבת אודמים רבים, גלוסים ומוצרי שפתיים אך לא רוצה להתאים לכל אחד תוחם.

המחיר באילת היה 56 ש"ח, לאחר הנחה המחיר היה 38 ש"ח.

מומלץ בחום!

לא הצלחתי לצלם לבד, התמונה מגוגל(-:

על אמריקן אפרל וחשיבה עצמאית

בזמן האחרון יצא לי לחשוב עם עצמי הרבה. על כל מיני נושאים.

עכשיו לדוגמא, יצא לי לחשוב על למה אנשים פותחים בלוגים- יותר נכון גם בחורות פותחות בלוגי אופנה. אז החלטתי לכתוב על זה. בטח מי שיקרא את הפוסט הזה ירים גבה. או שתיים , או לחלופין ירצה להרים עליי יד. אבל זו האמת שלי. ואני ידועה כאחת שלא דופקת חשבון, אז הנה אני אומרת את זה.

אני לא פתחתי בלוג כדי לקבל הכרה כלל ארצית בכישורים שלי. רציתי מקום משלי שהוא רק שלי. לא פתחתי בלוג כדי להלל ולשבח את היכולות המופלאות שלי במגוון תחומים, אם כי אני יכולה. לא פתחתי בלוג כדי לקבל מוצרים בחינם אין כסף. לא פתחתי בלוג כדי שיכירו אותי, יזהו אותי ברחוב או כדי להרגיש אהובה. פתחתי בלוג כי הרגשתי צורך למלא חלל - מקום שהוא שלי. רק שלי. המקום הזה ברשת שהוא הפינה הקדושה שלי. הלא מזוהמת בו אני יכולה להגיד מה שאני רוצה. אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את הבלוג הזה, איזו הגדרה יש לתת לו? אני נתתי לו את ההגדרה הבאה: בא לי לכתוב על אופנה, מוצרים ולשתף אנשים במחשבות שלי. על הדרך אני אמליץ על כמה דברים שרכשתי באופן לא משוחד, בדרך אני אתמרמר ואעביר ביקורת על דברים שנראים לי אידיוטים (להלן...)

נראה לי שלהיות בלוגרית אופנה נהיה כל כך אופנתי שכל יום נפתחים עשרות בלוגים בארץ. כל בחורה שנכנסה לאמריקן אפרל ודחסה עצמה למידות הקטנטנות שלהן חושבת שהיא שיא השיק. כל בחורה שמחזיקה תיק יד שנייה חושבת שהיא כוהנת סטייל מהגהנום.

ואם אכתוב מהלב, אבל ממש ממש מתוכו, אז אני חן, אני לא בחורה שמנה, אני לא מאוד רזה ויש לי גוף לא רע, אני שומרת על כושר מינמאלי ואין לי טיפת כרס או תחת, אני לא נשפכת מכל כיוון ואני יודעת להתלבש. וגם אני נכנסתי לממלכת הבייסיק היוקרתית אמריקן אפרל. רציתי לרכוש את השמלה החרושה והנדושה ביותר בשחור. כי זה הכי בייסיק שיש והצורך קיים. לקחתי מהקולב מידה אקסטרה לארג' (כי הכל שם קטנטן). זה היה מחניק צמוד ולא מחמיא בעליל. אז לכל הבחורות שכן רכשו -תתחדשו . בטח רכשתן גם גרביון צבעוני, לא המצאתן את הגלגל, אל תרגישו ככה,. תודה. וזה עוד בלי לדבר על העובדה שזה באמת לא מתאים לבחורות שאינן בנות 16 עם גוף תמיר וצחור ורב הבחורות נראות בזה כמו קבב בלייקרה. ההתלהבות מוגזמת. ושאני לא אתחיל לדבר על הבאזז בטופשופ. פתאום כל הישראליות גילו את החנות. אהבה ממבט ראשון.

לכולנו יש ביקורת על כל דבר. אני אמשיך לתת את שלי. תקראו לזה ממורמרמת , תקראו לזה משה מצידי. אני סיימתי עם הצביעות, כשמשהו מפריע לי אני אגיד. זו הפינה שלי ונראה מישהי ממכן - רוכשות הלייקרות ההדוקות אומרת לי שאסור. וכן, זה תקף גם לרוכשות ה"וינטאג'".

אעלק...

גם לך יש אחת?! מפתיע!

זול, נגיש ושימושי - אדום ליום יום.

נפתח בהתנצלות. תקופת בחינות אחרונה והלחץ בשיאו. הזמן דוחק, הבחינות מגיעות בשרשרת ואני קצת מאבדת עשתונות. אבל משהו שעשה לי מצב רוח טוב זה אודם אדום פשוט ונחמד. ליום יום. בדרך כלל בשעות הבוקר אני לא נוהגת להתהדר באודמים אדומים. מבחינתי זה דורש איפור מלא אבל עדין, ועור פנים חלק וללא פגמים בכדי שהאדום יראה נהדר, משורטט ויבליט בצורה מושלמת את השפתיים. כמובן שצבע אדום, כמו כל צבע דומיננטי דורש גם תוחם. על מנת שיתקבל מראה נהדר, קסום ומסודר למשעי. כל ההקדמה הזו הייתה בשביל גוון אודם אדום שמצאתי לי בשיטוט בפארם. אודם בגוון 22 מספר מסדרת "ניו שיק"של פופה, הוא האדום ליום יום שלי! הוא אדום עם תת גוון ורוד כתום, לא צעקני ונמרח בקלות. הוא לחותי, כמעט חסר ריח ונעים מאוד על השפתיים. הוא לא מתחייב להיות עמיד והוא גם לא כזה. אצלי הוא חודש רק כשאכלתי ושתיתי. נחמד שיש בו גם מראה קטנה לתיקון. אין צורך בגלוס מעליו כי יש לו מעין ברק לחותי ויפה. כיוון שהמוצרים של פופה תמיד במבצע הוא עלה כ50 שקלים. מחיר שווה לכל נפש. כיוון שבזול עסקינן, התאמתי לו תוחם שפתיים זול במיוחד שעושה עבודה נפלאה. עיפרון שפתיים של פרו ביוטי בגוון 27 שעלה 10 שקלים בחנות "ברוריה" בדיזנגוף סנטר. המריחה מדוייקת, העיפרון מתחדד טוב ולא נשבר ותואם בדיוק את גוון האודם שרכשתי ממליצה בחום! ועכשיו, חזרה לדיני ראיות. ובהצלחה לכל מי שנמצא גם כן בתקופת בחינות.

*התמונה של התוחם רעה, המצלמה רעה והחתול שלי דוגמן על נדחף!

התמונה של האודם היא מהאתר של פופה.

זול נגיש ושימושי בסימן טיפוח השיער.

לכל המפנפנות באשר הן. אתן בטח מכירות את המוצר, הוא לא חדש בשוק כלל וכלל, עד היום לא בדקתי עליו כי הוא סבל בעיניי מפרסום יתר, מה שגורם לי לא להתנסות. לכן לי הוא חדש יחסית. אני לא מהמפנפנות למדהרין. אין לי את הטקסיות הרבה בהחלקת השיער, אני משתמשת בפן לצורכי ייבוש בלבד. הבעיה, זה שורף את השיער. הפיתרון, ללכת לחפש תכשיר מדופלם ולא יקר יחסית שיבודד את החום של הפן מהשיער, רצוי שיהיה טבעי. הממצא: פיטו פריז! אז ככה, מטרת התכשיר היא לעזור להחלקת השיער, לרכך אותו ולבודד מן החום של הפן. התוצאה: נהדרת! השיער נעים מבריק וחלק יחסית. תכשיר שמבטיח וגם מקיים. הכמות יחסית גדולה ומספיקה לארוך זמן. יש לציין כי אחותי המחומצנת והמפנפנת משתמשת גם בתכשיר והתוצאות מופלאות! מומלץ בחום! למצוא ברשתות הפארם במחלקת הטבע, המחיר הוא כ- 89 שקלים לכמות של 100 מ"ל  

"מעצבני העיר" , רשמים מיומנה של שורדת.

ביקור ב"מעצבי העיר" הוא משהו שהוא בגדר חובה אצלי. מאז שהם התחילו אני ואמא לא פספסנו אחד. לא בגלל שזול שם. כי לא זול שם. אלא בגלל שזה לפעמים איגד המון מעצבים אהובים תחת קורת גג אחת ללא צורך בשיטוט ברחוב. השנה, הורידו את המילה "שוק" מהארוע. ממש בטעות כנראה. כי זה עדיין - שוק. אתמול, חמישי, בשעה 19:30 שמתי את פעמיי עם אמא לגני התערוכה. אפס ציפיות אפס אכזבות. אני תמיד באה עם מטרה, בד"כ לאחר שאני מכירה את הקולקציות ויודעת מה אני רוצה. השנה: תיק, שמלה, מכנס שחור. יצאתי עם 2 שמלות. נהדרות. מרוצה עד הגג. אז מה היה שם? קודם כל, השנה הארוע לא היה בטרמינל 1. הוא היה בביתן אחר. קטן יותר. עלות כניסה לארוע היא 15 שקלים, בעיניי מוגזם, החנייה עולה 20 שקלים גם כן. לדעתי היו פחות מעצבים. החלוקה הייתה נוחה, אקססוריז במקום אחד וביגוד במקום אחר. ממש 2 מתמחמים. בכניסה עטים עליכם סלבס ארצנו ומנסים למכור לכם צעיף למען בע"ח. תודה, אני לא אקנה צעיף כעור כאשר אני מאכילה 101 חתולי רחוב, דואגת לחזי הפרטי שלי ואצל ההורים מתפתח גן חיות. ככה שהשאלה "ומה את עשית בשביל בע"ח" הותירה את אמא מתחכמת עם מר אורי גוטליב ומסבירה לו כמה בע"ח היא באמת מאכילה. היא שאלה אותו "ומה אתה עשית בשביל בע"ח?!" והוא ענה "קניתי צעיף". אכן כן. סך הכול זה לא המקום למציאות זולות. אבל בהחלט אפשר להעביר שם זמן בשיטוט ומלחמה אמיתית עם נשים שלא יוותרו עד שלא ידרכו עלייך, יקמטו אותך ויחטפו לך מהיד (כן כן!!!) פריט שבחרת. לכל ההמולה הנשית הזו מצטרפות המוכרות. טונות של לחץ חברתי בבחורות שמדגמנות את הבגדים המעוצבים של המעצב הנחשק אותו הן מייצגות. אז לא מאמיל'ה ב"יוסף", אני לא תמיד הולכת עם הגרביון הירוק והנעליים השטוחות הללו, ככה שמחמאה בסגנון "יווו! ככה! בול! כמו שאת זה מעלף עלייך!!!" לא קונות אותי, מי לעזזל מינה אותך לסטייליסטית על?! וכן זה שילוב נורא, ולא אני לא צריכה שתעמדו לי כולכן, כל ה-5, על הראש. אבל כן, אני אקח את השמלה שהייתי לוקחת 10 דקות קודם, מינוס הכאב ראש שעשיתן לי, רק אם הייתן מתרחקות. חשבון בבקשה?! שלא תטעו לחשוב שזה רק ביוסף. אצל כולם זה ככה. ועכשיו, להמלצות. הכי כייף. רצוי לבוא בנעליים נוחות שקל להוריד לטובת מדידה, לכל מעצב יש תא אחד למדידה - בד"כ לא פנוי. ממליצה על טייטס שחור או אטום או כל דבר שאפשר להשאר בו חשופה על מנת למדוד את הפריט הנחשק בו בחרת לאחר המלחמה הקטנה שניהלת כדי להשאר בחיים. גופייה צמודה תשרת את אותה מטרה (אני הלכתי בספונטניות. לקחתי בוקסר שחור מעל גרביון וחזיית ספורט - ושכולם יראו ויראו). דבר נוסף, איפור. לא לא ולא! זה מלכלך את הבגדים זה מורח את האודם ואין ממש זמן לסדר אותו כל רגע ורגע. אהה כן, סבלנות - הרבה ממנה ונחישות גם כן! לגבי מעצבים שאהבתי במיוחד: באקססוריז יש לנו את :רובי סטאר, הדברים משגעים כרגיל, אבל נראה ששום דבר לא מתחדש מעונה לעונה. sumka שהיא מעצבת חדשה של תיקים וארנקים בדמוי עור ובחומרים מגניבים. מחירים סבירים ביותר ותיקים מקסימים, בקרוב היא פותחת חנות ברחוב רמב"ם בת"א. פיינשמקר, תיקים מרהיבים לחלוטין מעור משובח בעבודת יד ובמחירים לא זולים, אבל אם נשווה תמורה למחיר אני מצאתי אותם משתלמים. קרני- מעצבת תכשיטים שגיליתי לפני כמה שנים כשהיא הציגה לראשונה, שרשראות וצמידים במראה גורמט גס ונהדר בשילוב עם חומרים אחרים. שוב, תלוי מה ההגדרה שלכם לזול - בעיניי משתלם. בגזרת הביגוד: אלונה בר- יונה, מעצבת שאני אישית מאוד אוהבת. שמלות בגזרות מחמיאות וקלאסיות. קווים נקיים ובדים נעימים, אני שפוטה של השמלות שלה כבר 3 שנים בערך. ממליצה בחום לבדוק. יוסף - כי אי אפשר בלי, שווה הצצה, מגוון פריטים שמתאימים בעיקר לבחורות אמיצות. הקולקציה השנה רוקיסטית שכזו ולכן אהבתי אותה מאוד מאוד.המחירים סבירים יחסית לחנות. מתאים למי שמוכנה לשלם בין 300 ל1000 ש"ח לפריט. רוס אובטה, פעם ראשונה שהציגו. הדברים יפים, החומרים איכותיים והמחירים לא נוראיים. 450 ש"ח לשמלה ממשי בגזרת חולצה גברית עם חגורה זה לא סוף העולם בעיניי.גראונד לנד - המעילים שם שווים לחלוטין! סביבות 400 ש"ח. נרשמו לרעה: רונן חן, ושוגר דדי עם סחורה מאכזבת וצפיפות נוראית, טוב נוסיף גם את אקסלה - גם שם היה דיי נורא ולא משתלם ביחס למחירי החנות. בסופו של יום, נרכשה שמלה מהממת של אלונה ושמלה של יוסף, מכנסיים אני אמצא אצלו בחנות כבר, כי שמתי את עיניי על מכנס שאזלה בו המידה שלי. צנוע אך שימושי. יאללה, לכו לבזבז! השוק ימשיך בימים שישי עד שעות הערב המוקדמות ושבת עד 23:00

זה כל כך משומש, וינטאג'.

במקום ראשון ברשימת המבוקשים והמשומשים של התקופה האחרונה נמצא המושג הנחשק : וינטאג'. כל דבר שרוצים לשווק טוב, רצוי לשים עליו תווית עם אותיות קידוש לבנה "וינטאג'" הכל וינטאג'. אבל מה זה וינטאג'?! אז ככה, כל פריט שגילו עולה על שניים וחצי עשורים ייחשב לפריט נחשק מסוג זה. בדרך כלל מדובר על ביגוד, תכשיטים ייחשבו לוינטאג' משובח לאחר מאה שנה בערך. אם נחזור לבגדים, אז קיים הבדל בין וינטאג' ליד שנייה. אבל פריט וינטאג' איכותי הוא פריט חדש ולא משומש. ככה שיד שנייה הוא יד שנייה - לעיתים סתם ישן ומשומש. אבל התווית והמחשבה על רכישת שמלה ב-10 שקלים שהיא לחלוטין וינטאג' מדליקה אצל הרבה נשים נורה של רכישה מוצלחת. פריטי וינטאג' יהיו גם מיוחדים יותר. ככה שגם פריטים משנות ה-80 וה90 נכנסים להגדרה. הבעיה היא שבשנים הללו נכנס עוד ועוד ייצור המוני של בגדים במזרח. מה שגורם לאיכות לרדת ולפריט להיות לא מיוחד בעליל. אני לא אוהבת להכליל, אבל בעידן שחנויות יד שניה נהיו דבר אופנתי, המושג הזה התעמעם עד כנעלם. היום כל ילדה בת 16 מתהדרת בחגורה יד שנייה שזוכה לכינוי וינטאג' כאשר היא נשאלת מאיפה הגיע הפריט. בארון האישי שלי אני מחזיקה מספר פריטים כאלה. לאו דווקא לשימוש עצמי כמו השאלה להפקות. בארון יש לי מספר פריטים שהיו של סבתי, וימטאג' אמיתי (אחחח מושג משומש ) חלקם חדשים עם האתיקט. הפריטים לרוב משנות ה-40 ומעלה. דברים מקסימים שאין למצוא בשום מקום במצב חדש. ישנו גם בולרו מקסים שנרכש לפני כ-30 שנה בשוק בירושלים בסגנון בוכרי שהוא רקום בעבודת יד שהיה של אימי. המושג הזה כל כך מאוס, טחון, מרגיז שקשה לעבור יום בלי לשמוע אותו! הכל גם נהיה ב"בסגנון" וינטאג'. איכשהו , זה תמיד עובר ממש בצומת הרחוקה מאוד מצומת וינטאג'. זה אף פעם לא נראה נכון, טוב או מקורי, זה בד"כ נראה סתמי. קיטרתי או לא קיטרתי?! קיטרתי! בהמשך אצלם חלק מהאסוף שלי ואעלה בפוסט נפרד. שבוע טוב! וינטאג' או לא וינטאג'?

פוסט פוסט 2009

אני לא מאמינה בלסכם דברים לפני שהם ממש נגמרו. אני חושבת שזה מעין מזל רע. עכשיו כשהשנה נגמרה רשמית וקמנו לבוקרו של יום חדש ושנה חדשה מותר לי. אני לא יודעת עד כמה אני באמת "אסכם". אבל זה בהחלט יהיה אישי וסמי אופנתי בעליל. מה גם שזה סיכום שיכלול דברים חדשים אותם גיליתי במהלך 2009: 1. גיליתי שאני לא הטיפוס שיילך ויקנה בגדים בזויה באלנבי. זה תמיד היה ברור לי אבל השנה ראיתי שאין בזה טעם. 2. אני גם לא אקנה יד שנייה. יש לזה אפקט מזעזע בעיניי בראיה עצמית 3. לא משנה כמה נעליים יהיו לי בארון, אני תמיד ארצה עוד. 4. גם כשהזמנים קשים ואני עובדת פחות - אני עדיין אקנה לי זוג נעליים שאני מפנטזת עליו. 5. כן, השתמשתי במונח מפנטזת על נעליים. 6. איפור הוא מצרך נהדר, אם יודעים להשתמש בו (בראייה על אחרים) 7. הקולקצייה השחורה של מאק - לא עשתה לי את זה בשום דרך כמעט. 8. אני היחידה שלא רכשה את כל הקולקציה השחורה. המאפרת היחידה בארץ כנראה שלא התפתתה. 9. עברתי לגור במקום מסוכן מאוד, אני מתמודדת עם הקושי ביום יום והפחד עולה על גדותיו. 10. אני מתכוונת למגורים בקרבת "אייסברג" ובקרבת חנות הנעליים האהובה עליי והיקרה להחריד "מליס" 11. גיליתי שחנות הנעליים "אלס" היא מגניבה ויש לי הרבה מה לרכוש שם. חנות המפעל ביפו. 12. גיליתי שבגדים יפים, לבישים ומתאימים - לא היו בחנויות השנה. לכן קניתי בברלין 13. קניות בחו"ל הרבה יותר משתלמות מבארץ 14. ריבוי בלוגי אופנה גרמו לי להבין שאני לא אצטלם. אני אלהג להנאתי ללא תמונות אישיות יותר. 15. אני מפרגנת לכל אותן שכן מצטלמות. זה נורא כייף לראות בחורות מתלבשות יפה. 16. כל בלוגרית אופנה רוצה להיות דוגמנית 17. יש כאלה שזה אולי יצליח להן 18. אני לעולם לא אקנה חיקויים 19. גיליתי שרוב נשות ישראל כן יקנו חיקוי מוצהר. 20. עולם החיקויים באיביי נגלה אליי מלוא הדרו - סגרתי בפניו את הדלת 21. שלומית אופיר, התכשיטים שלה...למות... 22. אני מכורה לפיג'מות. 23. אני לעולם לא אלך עם טרנינג מהוה בבית. כי אז אני מרגישה מוזנחת. הטרנינג תמיד יהיה נקי וחדש 24. גרביונים וחותלות, נחלת הכלל כיום, אני גיליתי את זה לפני 5 שנים. כולם צחקו עליי.היום כולן נראות אותו דבר, מה שגורם לי לגרוב גרביונים פחות ולהמעיט שימוש בחותלות. 25. קשתות - כנ"ל 26. המושג הכי מרגיז ומשומש כיום "וינטאג'" מביא לי את הג'ננה. לא יקירתי, יד שנייה זה לאו דווקא וינטאג'. זה סתם משומש! חוצ מזה, היו עוד כמה גילויים אישיים וחבריים במיוחד שאני שמחה שיצא לי להכיר. אני שמחה שיצא לי ללהג פה...ואני הכי שמחה לסיים את התואר! שנה טובה לכולם!