כמה אופנתי מצידי. ליצור לי בלוג חדש בו אוכל ללהג על מה שארצה מתי שארצה.
כל כך אופנתי מצידי שזה צעד שלא מובן לי בעליל.
כל כך אופנתי שזה...טוב נו...קצת מגעיל אותי אולי.
אבל, אישה צריכה לעשות מה שאישה צריכה לעשות - וזה לז*&ן ת'שכל למישהו.
הבלוג הקודם שלי, ובו 2 וחצי פוסטים נכחד מן העולם. כן כן, גוגל המרושע דחק אותו אל פינה חשוכה אי שם ולא נתן לי להיכנס לתוכו, ולשם שינוי היה לי מה לכתוב. עכשיו אין לי.
אז חוץ מעלעול בדפי הרשת, המלאים בבלוגריות אופנה (יש כרטיס חבר מועדון?!) ההבנה שאני לא רוצה לקדם את עצמי ולדחוף את עצמי דרך הבלוג החוצה- ולא, אני לא רוצה. תודה. אין לי שום צורך בפרסום כרגע.
אגב, גם שמתי תמונה לא מייצגת שלי בעליל. כן כן, אם כבר תמונה אז אחת משובחת אה- לה הייתי כך במציאות.

ומפה לשם, אני מניחה שזה הפוסט הראשון והחלול שלי. אין בו כלום, שברי מידע עליי. אני מניחה שיום אחד אעשה רשימת 200 השטויות שלא ידעתם עליי. 200 זה כי אני הומנית, קיימת בי הרגישות לדעת כי זה פשוט לא מעניין אף אחד.
אני אוהבת תמונות, אין לי מושג איך להעלות אותם הנה, אני גם אוהבת עיצוב - ואין לי מושג איך לעצב את הבלוג הזה. ככה שאל תיקחו את זה אישית. נשמור את זה פשוט וקל.
לפחות בנתיים, עד אחרי סערת ה"אני יכולה לכתוב סמינריון בשבוע ולהוציא יופי של ציון". או ככה נראה לי לפחות.

תבקרו.