שוק הנעליים, בהחלט שוק! ושוק מאוחר יותר...

שופוני, ארוע שהוא שוק נעליים. השנה - בניגוד לשנה שעברה שהיה צפוף ומחניק, השנה היה צפוף, מחניק, מתחבא מאחורי פחי אשפה, חתולי רחוב ואפוף בריחם המתוק של דגי נמל יפו. בהחלט שופוני -"שופו עליי הולכת מפה באסרטיביות בידיים ריקות!!!" ומקווה שלא לחטוף זיהום מהאזור. שנה שעברה, היה מחניק, היה צפוף, לא היו עמדות מדידה, לא היה מקום לזוז אבל לפחות הייתה נחמה בדמות נעלי עקב ירוקות כדשא מבית היוצר של רוני קנטור. הפעם , הדגמים שלה חזרו על עצמם לצערי, החוויה שלי עם הנעליים שלה ללא ספק מצויינת ומומלצת כי הן נוחות ויפות! היו עוד נעליים אורטופדיות עם עקב, היו נעליים שייבאו במיוחד מאנגליה, היה בעיקר מחירים גבוהים ואווירה של שוק הכרמל בצהריי היום. תימחור על פתקיות, צפיפות מרובה ולא יותר מדיי היצע בניגוד למה שהבטיחו השלטים המנצנצים שכיסו את ת"א, ובטח שלא כמו שהבטיחו המיילים המזמינים. סה"כ - אפשר היה לארגן ארוע מושקע יותר, מאוורר יותר, מתומחר יותר טוב ויותר נעים ואסתטי. חזרתי בידיים ריקות, עצוב... תלונות רבות גם נשמעו על דמי הכניסה הסמליים - 10 ש"ח, תרומה, אלוהים יודע למי...אף אחד לא אמר לי וגם הקופאיות לא ידעו לאן. מביך. אם אתם לוקחים את הכסף לכיס זה בסדר - רק תגידו. אני את השיקולים שלי אעשה בנפרד בזמני הפנוי. ראוי לציין כמובן שבוטיק הנעליים "שושו" האהוב עליי במיוחד לא איכזב ואכן היו מחירים שפויים ונעימים, אבל לא הייתה את המידה שלי בדגם שחשקתי בו. לא נורא. חסכתי 550 שקל!!! את "שושו" הייתי ממליצה לבקר בחנות גם, ללא ספק נעליים מדהימות! את היום הנפלא סיימתי בביה"ח איכילוב. לחברי היקר יש שפעת חזירים מסתבר. כשיצאתי לשאוף אוויר ראיתי בחורה מדדה לבדה ובוכה בהיסטריה בחוץ, ישר רצתי לכיוונה ורציתי לעזור לה, היא לא מדברת עברית, היא עלתה לארץ לא מזמן ואין לה פה אף אחד, היא מיררה בבכי היסטרי במשך כשעה וחצי כשאני לידה מחבקת אותה, היא יצאה לשתות בירה עם מישהי מהבניין שלה, ה"חברה" עזבה אותה בבר והלכה הבייתה, ככל הנראה מישהו הכניס לה משהו למשקה ופגע בה. זה הדבר היחיד שהצלחתי להבין ממנה, שעה חיפשתי מישהו שיעזור לי להכניס אותה לביה"ח, אף אחד לא בא, בסוף יצאה אחות מקסימה ועזרה לי להכניס אותה לאחר שיכנועים רבים שלא יפגעו בה שם ושאני אהיה איתה, שמו אותה במיטה והיא נרדמה כשהיא ממררת בבכי שהיא לא יודעת איפה היא, איפה היא גרה ואיפה החפצים שלה, היא פשוט מלמלה שטויות ובכתה, היא גם לא זוכרת איך הגיעה לביה"ח. אנשים מספרים שנהג מונית זרק אותה שם ולקח לה את הארנק ולא החזיר לה. ישבתי עד שהיא נרדמה, כתבתי לה את מספר הטלפון שלי ונתתי את המספר גם לאחות הנחמדה. אני מקווה שהיא התאוששה ודיברה עם עובדת סוציאלית. אני מרגישה נורא שעזבתי אותה שם, ואני אלך לבקר אותה בביתה בתקווה שהיא תזכור מי אני... איזה פוסט אופטימי אה?! סיום מושלם ליום מושלם. מעבר לזה, גם לי הייתה חוויה לא נעימה השבוע, אבל אני לא מתכוונת להרחיב פה. אני מקווה שהשבוע הזה יהיה בסימן של בריאות, אושר הצלחה ונטול אנשים מטופשים ונוראיים.