אני שונאת:

אני שונאת ילדות קטנות, בנות 13, שהולכות בנעלי עקב. אני שונאת את האמהות שמרשות להן ללכת בנעלי העקב. אני שונאת ילדות מאופרות. אני שונאת ג'ינסים קצרים מדיי. אני שונאת כדורגל. אני שונאת את איפור כחול!. אני שונאת נצלנים. אני שונאת פלצנים. אני שונאת בחורות "אופנתיות" שלבושות אותו הדבר וחושבות שהן המציאו את הגלגל. אני שונאת שעושים ממני מטומטמת. אני שונאת שמאיימים עליי. אני שונאת שמאיימים עליי במייל אני שונאת שמאיימים עלי בנושאים שבהם אני בטוח מבינה טוב יותר (כמו משפטים ועריכת דין מכורח הנסיבות) אני שונאת שחושבים שאיומים אלו יעבדו וישנו משהו אני שונאת שחושבים שעשיתי משהו שלא עשיתי. אני שונאת שקרנים. אני שונאת פחדנים. אני שונאת אנשים ששונאים בע"ח. אני שונאת גברים מוגי לב שמסתתרים מאחורי מכתבי נאצה מלאים איומים. אני שונאת מכתבי נאצה. אני שונאת ילדותיות יתר. אני שונאת אנשים שחושבים שהעולם מסתובב סביבם והשמש זורחת להם מהתחת!. אני שונאת אנשים שמגיבים לי במייל בצורה לא נעימה על משהו שכתבתי והם מקשרים את זה אליהם. אני שונאת שאנשים בטוחים שהם חכמים יות מהשאר - כשברור שהם לא. אני שונאת היתממות. אני שונאת טימטום. אני שונאת להיות מוטרדת משטויות. ובגלל שאני מוטרדת משטויות אני לא יכולה להעלות על דעתי לכתוב משהו. הפרת פרטיות בצורה בוטה, איומים, אנשים שחושבים שזה שהמייל שלי מופיע פה והם יכולים להשתמש בו ולאיים עליי, להפר את הזכויות שלי בצורה בוטה ולדבר בשפה "גבוהה" על נושאים "מאיימים" שאני מבינה בהם. אנשים כאלה עשו לי את המצב רוח המחורבן שלי. אנשים כאלה, הם אנשים קטנים, הם יקראו את הפוסט הזה וימשיכו לאיים עליי במייל. יפיצו עליי שקרים ויאיימו להפיץ עליי עוד ועוד שקרים. אנשים כאלה גורמים לי להצטער שפתחתי בלוג, ששמתי בו תמונה שלי. אנשים כאלה הורסים לי את הרעיון עצמו ואת המקום האישי שלי ברשת. פשוט מרתיח. את הזכויות שלי, את החוק, את ההליכים אני יודעת. אני מבקשת, המייל שהבלוג יושב עליו, אינו המייל שלי. לי יש כתובת אחרת, שנשארת חסוייה. איכס.