הנעליים שלי

הנעליים האהובות עליי בעולם כולו. החלטתי לפרגן להן כי הן מושלמות וסוחטות מחמאות כבר 3 שנים.

הכירו, הלו קיטי!

אז כן, גם להן יש סיפור. לפני 3 שנים טסתי לרומא לחופשה קצרה. בסיבוב בקאמפו די פיורי הנהדר, נעצרתי מול חנות קטנה שנשאה שלט עצום:hello kitty חשבתי שאני מתה. במקום. הן קרצו אליי מחלון הראווה בשיא הסיאסטה האיטלקית הידועה. אני ובן זוגי היקר המתנו למוכר כשעתיים בוץ (הוא איחר). נכנסו פנימה שעטתי לכיוון הנעליים, אכזבה, אין מידה. יצאתי החוצה כשהמוכר מבואס לא פחות ממני (הוא ראה אותי חומדת פריטים שם כמו מפגרת. היה לו עצוב עליי) ניגשתי לעבר חלון הראווה ובקול מתחנן ביקשתי ממנו באיטלקית שיבדוק את המידה בחלון. לאחר התעקשות קלה מצידו וכבדה מצידי, הוחלט שהוא יהרוס את התצוגה המרשימה ויבדוק.

כן כן! הן במידה! נהדר! השמחה האושר והפחות עושר (עושק!!!) שוות כל גרוש. נוחות להפליא, נהדרות, בעיקר גורמות לי לחייך כמו ילדה מפרת כשאני מסתכלת על כפות הרגליים שלי איתן. וזה הכי חשוב בנעליים. החיוך!!!

אז הנה הן, בתמונות.