סיימתי את התואר. אני מרגישה מבולבלת. מה עכשיו? מה אני צריכה לעשות?! ומה אני רוצה לעשות?! בעצם , מה זה משנה מה אני רוצה...לא הייתי בצבא. עוד דלת נסגרת ואחריה עוד אחת, אנשים אטומים ומפלים. אנשים קטנים.
המרחק ביני לבין כל עבודה (נחשקת בעיניי) ביקום מסתבר זה העניין הזה. כל דלת נסגרת בפני בשנה האחרונה עקב העובדה שלא התגייסתי (אגב, לצבא החברים של גלעד דווקא כן אם זה מעניין מישהו וגם לפעילויות תורמות אחרות)
המגמה של מדינתו היקרה להוקיע כל מי שלא שירת בצבא היא מגמה אסורה, מפלה ונוראית. אני לא אזרחית סוג ב' כי לא שירתי בצבא, אז למה לתת לי להרגיש ככה?! (ראה ערך הפרסומת בעניין המשתמטים)
לפני 3 שנים לא הייתה בעיה מצאתי עבודה בלי בעיה וללא שום עניין, אבל הקמפיינים, הפרסומות והמודעות המיליטנטית הגוברת משאירה אותי בבית. מוקיעה אותי מנתח רציני ביותר משוק העבודה. אפליה?! נטו!
אני לא מסוגלת לחשוב על מצב שאני שופטת מישהו על החלטה שקיבל לפני 10 שנים, שלא נגעה לי. שלא מפריעה לי.
איך העובדה שלא הייתי בצה"ל מפחיתה מערכי ומכישוריי? אני לא הולכת לאבטחה, אני לא רוצה להחזיק נשק, והמטווח היחיד שעשיתי היה לפני כמה שנים בשביל הכייף וההרגשה. אז מה זה משנה?! וגם אלו בעיניי הם בגדר כישור נרכש.
אז לא התגייסתי. גם לא הייתי בהודו וגם לא בדרום אמריקה! אבל אני לא אזרחית סוג ב'. אני שווה בין שווים, אני מוכשרת, אני בן אדם טוב. אני בן אדם שלא נותנים לו צ'אנס כי הוא לא שירת בצה"ל.
וזה כואב, זה כואב בכל הגוף. זה כאב שלא מרפה.
ביום יום שופטים אותנו על הכול. גם אני וגם אתם שופטים אנשים סתם. השאלה היא: האם נותנים הזדמנות להוכיח אחרת? האם אותם אנשים ששפטנו לחומרה נוראיים כל כך שלא נתקרב אליהם?
אצלי לכולם יש צ'אנס, אני שופטת אנשים, אני מודה. אני לא אוהבת את זה - אבל באותה מידה, אני נותנת את ההזדמנות לכל אדם ואדם.
לפני כמה ימים התקשרו אליי ממקום עבודה שרציתי (מה זה רציתי, עשיתי סלטות+גלגלון+קפיצה+גלגול ברחיפה+נחיתה מושלמת כששמעתי מהם) שאלו אותי: "לא ציינת שירות צבאי" עניתי שלא עשיתי. לא שאלו אפילו למה. "מה?! כמדיניות וכמקום שמכבד את עצמו אנחנו לא מעסיקים אנשים שלא היו בצבא. זה לא מכבד אותך ולא את המשרד". ניתוק. הלם.
אז למזכירה היקרה שלא נתנה לי לענות אפילו, לכל מי שחושב שאני משתמטת ולא ראויה לנשום את אותו אוויר כמוהו: זה לא מעניין אותי יותר. אני עשיתי את הבחירה שלי, אתם מוזמנים לקבל אותה, לא לקבל אותה ובטח של להפלות אותי על סמך אותה בחירה בגיל 17! יותר מזה, אתם מוזמנים לקלל, לגדף, להשתולל ולהציק. לחשוב עליי מחשבות איומות. כל אותן מחשבות איומות שעברו אצל אנשים בראש כשהכירו אותי ושמעו את הסוד הנורא (לא ששמרתי את זה כסוד) וכל אותן מחשבות שהתגלו כלא נכונות.
אולי מישהו יקרא את הפוסט הזה וזה ישנה לו משהו. בגלל זה כתבתי את זה. אולי מישהו סוף סוף יבין שגם ה"משתמטים" הם אנשים בעלי כישורים. אולי אותו אדם יחליט להעביר את המידע הלאה. מבחינתי- לא להעסיק אותי מהסיבה הזו זה כמו לא להעסיק אותי כי אני אישה/הומו/לסבית/שחור/לבן.
ובגלל שבטייטל כתוב בלוג אופנה: אז לא, הקולקציה של אליס לא הפילה אותי מהרגליים. העובדה שיפתחו פה h&m לא מסעירה את מוחי וgap לא מדירים שעות שינה מעיניי. לעומת זאת, הקולקציה החדשה שאוטוטו תצא של יונייטד ניוד מסעירה את חושיי. שרוול חדש ללפטופ עושה לי חלושס, ותיקים של נטע שדה גורמים לי לרייר.
ואם יש משהו שממש גורם לי לרצות למכור כליה זה זוג סנדלים ממותגות להחריד, שטוחות מעוטרות בדובדבני סוורווסקי.
מישהו רוצה כליה?! אני עושה מחיר לחיילים במדים (-:
21 תגובות:
זאת בדיוק הבעיה שאת טוענת שאת עשית את הבחירה שלך, הצבא הוא לא בחירה אלא חובה ואף אחד לא חושב על כך שזה מה שאת "בחרת" בגיל 17. ב"בחירה" שלך את פשוט בחרת לשים פס על חובותייך ולתת לאחרים שימלאו אותן עבורך. למה שמעסיק ירצה להעסיק משהי שהשתמטה מהצבא ולא מילאה את חובתה ותרומתה למדינה? צר לי אבל הפוסט הזה מאוד מקומם, זה מצחיק שאת מנסה לקבל סימפטיה מאחרים.
לא מסכימה איתך, חן
להגיד שהבחירה לא להעסיק אנשים שלא עשו צבא היא כמו הבחירה לא להעסיק נשים/הומואים/שחורים זה לא נכון. אני לא בחרתי להיוולד אישה, והומואים לא בחרו להמשך לגברים. זה פשוט מה שהם. את, וכל אדם אחר שבחר לא להתגייס בחר, וזה כל ההבדל.
וכן, לבחירות שאנחנו עושים בחיים יש השפעה על המשך החיים. גם אם זו בחירה בגיל 17.
האם עלינו להתייחס בסלחנות לגילויי האונס הקבוצתיים כי הם נעשים ע"י נערים? האם כמבוגרים לא מגיע להם לשאת אות קלון על מעשיהם?
זה טוב ויפה שאת מתנדבת, אך לא חסרים אנשים ששירתו בצבא ומתנדבים. הדבר לא צריך לבוא במקום אלא בנוסף.
זו בכלל לא הפואנטה.
הפואנטה היא שאולי כאן, ספוסט הזה, היא ציינה שהיא עשתה זאת מבחירה.
אבל אף אחד לא טרח לשאול אותה.
יש המון אנשים אחרים שלא עשו צבא, כי הצבא לא רצה לקבל אותם מסיבות כאלו ואחרות (לפעמים בעיות בריאות, ולפעמים בעיות בריאות הנפש, ולפעמים גם בגלל בעיות בבית)
אבל גם אותם מוקיעים בדיוק באותה הצורה.
וכאן הבעיה.
כשעיריות מבטלות הופעות של זמרים בגלל איזה קמפיין שהחליטו שעושים נגד משתמטים (לא חשוב שאולי היו להם סיבות משלהם...)
וכשיש מדבקות ופוסטרים בכל מקום שקורא לצאת נגד המשתמטים -
זו בעיה.
אפילו מאד גדולה.
כי תחת הכותרת משתמטים מכניסים את כל מי שלא שרת בצה"ל.
ואף אחד לא אמר שכולם לא רצו או עשו זאת מבחירה.
תקראו קצת בין השורות לפני שאתם מגיבים...
אנונימי מס 1 - היי. תודה על ההתייחסות כמובן. אני לא מנסה לקבל סימפטיה מאחרים. אני מקבלת מספיק אהבה בבית, אני שמחה שזה מצחיק אותך. בכל מקרה, לגופו של עניין, הצבא הוא לא בחירה. אני משיקולים אישיים לא התגייסתי.לא טרחו לברר מה אותם שיקולים. להפלות אוכלוסייה שלמה (ויש הרבה מאוד) על סמך העובדה שלא שרתו בצבא זה פשע בעיניי בדיוק כמו שכתבתי. אני לא שמה פס על אף אחד ולא על המדינה. עצרת לחשוב אולי לרגע מה היו אותם שיקולים שלא להתגייס? אולי בעיה בריאותית לדוג'? קל מאוד לשפוט עינייך הרואות.
אנונימי 2- נכון, אני בחרתי לא להתגייס, משיקולים כאלו ואחרים. ומה תגידי אם אומר לך שלא מעסיקים מישהי כי היא שמנה. שמנה זה מצב של בחירה אישית, בד"כ ניתנת לטיפול. בדיוק כמו שאני בחרתי לא להתגייס. אז אולי נצא בקמפיין נגד שמנות? אולי גם מהן נמנע פרנסה. הן בחרו להיכנס למצב הזה במודע. שישלמו את המחיר. מעבר לכך, להשפט על בחירה שנעשתה בגיל 17 זה לא לעניין בעיניי. עשיתי הרבה בחירות שגויות אז - על כולן מגיע לי להענש? לא ביצעתי פשע, לא אנסתי כפי שציינת בדוג'. אונס הוא פשע, רצח הוא פשע - משלמים עליהם מחיר כבד ובצדק. העובדה שלא התגייסתי לא פגעה בנפשו של אף טחד עד כדי טראומה וצילוק. יש דברים שהההשוואה פשוט לא נכונה. אנסים ורוצחים - גם אם בגיל צעיר ובמודע לבחירה השגוייה, הנוראית והכואבת ישלמו את המחיר. אני לא מכירה הרבה אנשים שמתנדבים. מעבר לכך, ניסיתי לארגן גם קבוצה ליום מיוחד להתנדבות. לא היו הרבה קופצים. אז לא, אין מספיק מתנדבים. וזה לא בא במקום, זה בא מהלב, ולכן זה גם לא בא בנוסף.
שרון - אני שמחה שלפחות יש מישהו אחד שהבין אותי ולא קם לתקוף. בעיניי הבעיה קיימת, היא נוראית וכואבת. כולם שותקים. לי נמאס. קיימת בעיה. קיימת הפליה. ואם חתך אוכלוסייה אחד נופל בגדול - מבחינת הקמפיין המדיני יש פה בעיה. תודה (-:
רציתי לשאול אותך אם לא התגייסת מסיבות בריאותיות כאלו או אחרות (נפשיות זה גם בריאותיות מבחינתי) מתגובותיך לתגובות שלפני כבר הבנתי שזה היה משיקולים אישיים ( תקני אותי אם אני טועה)
אני מצטערת אבל לי באופן אישי קשה מאוד לכבד דבר כזה
כי לבחור לא להתגייס זה בעיני כמו להגיד החיים שלי והזמן שלי שווה יותר מהזמן של שאר האנשים במדינה : הם מוזמנים לבזבז 2-3 שנים מהחיים שלהם על צבא - אני לא רוצה
זה בחירה, ועל בחירות משלמים
בעיניך העונש לא מידתי?
על זה אפשר להתווכח
למרות שבעיני להעדיף אנשים ששירתו בצבא זה לגיטימי (סוג של העדפה מתקנת כפיצוי על השנים המבוזבזות וסיכון החיים במקרים מסויימים)
אני מסכימה עם האנונימי השני שההשוואה לנשים/ הומואים/ שחורים היא לא מתאימה, כי כל הדברים האלו אינם בחירות
עוד דבר לסיום:
האם עשית שירות לאומי במקום?
אם לא מתאימה לך המסגרת הצבאית, יכולת לעשות שירות לאומי בהתנדבות, במסגרת שאת היית בוחרת
אם בחרת שלא לעשות גם את זה, זה מבטא זלזול באנשים שכן בוחרים לתרום למדינה, בעיני, אישית, זה לא בסדר
מצטערת אם את לא אוהבת את התגובה, אבל לא יכולתי לשתוק ובטח שלא להביע אמפתיה לאור מה שאמרת
אנחנו חיים במדינה מאוד שיפוטית וזה אחד התוצרים שלה. אנחנו מרגישים שאם עצרנו את מהלך החיים התקין שלנו למשך שנתיים-שלוש כדי להקדיש אותם לצבא- כל מי שלא עשה זאת הוא בבחינת פסול, כי אחרת בשביל מה טרחנו?
אני משתדלת לא להיות שיפוטית בנושאים כמו אלה כי סיבות ומניעים אישיים יכולים להיות בשפע. גם אמא שלי קראה לי לא להתגייס בזמנו כדי לעזור בכלכלת הבית והעדפתי לשרת בכל זאת. האם צדקתי? יכול להיות, אבל גם אם הייתי בוחרת אחרת כי נסיבות החיים שלי היו שונות משל השאר- לא הייתי רוצה שישפטו אותי.
כנ"ל לגבי בן זוגי- כשעמדו לגייס אותו לתפקיד שלא רצה לאחר שהשלים תואר קשה ונחשב וקריירה משגשגת שהמתינה לו באזרחות (וזאת מבלי שאני נכנסת לסוגיית המשכורת ולעובדה ששנינו צריכים לכלכל את הבית)- הסברתי לו שאתמוך בו לחלוטין במידה ויחליט לא לשרת.
אז קל לי לגלות עכשיו צביעות ולומר לך שאת לא בסדר ושקיבלת את מה שמגיע לך, אבל אני משוכנעת שהיו לך את הסיבות שלך.
הטענה היחידה שלי היא אם כבר- כלפי כל הנוער שלא רוצה להתגייס סתם ככה, כי הוא חושב שזה ממנו והלאה ושזה נחות מבחינתו.
אל תתייאשי!
ברובד העקרוני, אני מאמינה שאנחנו חיים במדינת חוק ושהחוק צריך לחול על כולם.
ברובד המעשי, ברור לי שיש איפה ואיפה. ברור לי שיש אנשים שאף אחד לא חושב לשאול אותם אם הם עשו צבא (הלו, מארינה מקסימיליאן בלומין); ברור לי שיש אנשים שמשלמים על הבחירה לא להתגייס רק באופן הצהרתי אך לא מעשי (הלו, בר רפאלי); ברור לי שיש אנשים שאצלם לעשות צבא זה עסק הפיך (הלו, הדתייה הידועה מאיה בוסקילה); וברור לי שיש אנשים שבחרו משהו בגיל 17, כשעוד לא היה מקובל לעשות שירות לאומי (או איך שזה לא מכונה היום), אם את לא דתייה או חולה אנושה/כרונית עם פרופיל של צמח בר. האנשים האלה חיים עם החלטה בלתי הפיכה, שכדאי וראוי להחיל עליה התיישנות, ובגלל תהליכים פוליטיים של הקצנה לאומית כלל אזורית (ואולי גלובלית), מה שקורה בעניינם הוא ההפך הגמור.
את יודעת מה? ברור לי גם שמי שמשרת בגלי צה"ל ומי שמשרת כמוני במג"ב ירושלים לא עושה את אותו שירות צבאי. פצעי הנפש שאנחנו יצאנו איתם הם החומר שעליו כותבים ספרים, וכך גם הקריירות שאיתן יצאו כל העציצים מגל"צ. אז לומר לך שבחרת נכון? לא בטוח. סביר להניח שהיה לך קל הרבה יותר להתגייס, ללכת לדובר צה"ל ולהעביר את זמנך בקידום עצמי בשנים הקריטיות של החיים. לומר לך שאני בחרתי נכון בהחלטה באמת לעשות צבא ולא רק ללבוש מדים? בהחלט לא, ואני משלמת על כך בכל מובן, כולל פגיעות בקריירה ופלאשבקים מחרידים.
אין לי מה לשפוט אותך, כי זה לא מקומי לשפוט. עם זאת- מבחינתם של הרבה מעסיקים עדיף להעסיק אדם שמילא את חובתו למדינה מכזה שלא מילא את חובתו וזה דבר מובן.
ההחלטה לא להתגייס היא החלטה שתוריד מערכך בעיני אנשים רבים, כולל מעסיקים פוטנציאליים אבל לא רק, וזה משהו שהיית צריכה לקחת בחשבון.
אני ממש לא מבינה למה אני צריכה לגונן על עצמי. ואני לא. אבל אני מסבירה.
טוקסיק- ברור לך שאני לא מתכוונת לפתוח כאן את הסיבות למה לא התגייסתי באופן מפורט. זה משיקולים אישיים, בואי נאמר שעברתי תקופה קשה מאוד בחיים, מכל הבחינות. לא עשיתי שרות לאומי גם, התנדבתי גם התנדבתי באופן עצמאי, אני עדיין עושה את זה. עבדתי עם ילדים, קשישים, משפחות שכולות ואפילו האכלתי חייל בודד או שניים כל שבת בנסיעות ארוכות לבסיסים צבאיים. אז כן, העונש לא מידתי. זה שאת היית בצבא לא עושה אותך אזרח טוב ממני ובטח שלא בן אדם טוב או רע ממני. אני אל יודעת מה עשית במסגרת השרות הצבאי שלך, אני גם לא אכמת את התרומה שלי לעומת התרומה שלך. שלך הייתה מכוח חוק, שלי הייתה מכוח רצון. מה שעשיתי עשיתי באהבה. לא ביקשתי אמפטיה, מאף אחד. אני לא מבינה איך הגעת למסקנה הזו. עכשיו, אחרי שהסברתי בפעם ה-=100 שאני מתנדבת, עכשיו אנ אדם ראוי בעינייך? או שאני צריכה לעבור מבחן כדי להוכיח את היותי אדם טוב, ראוי שמגיע לו לחיות ולעבוד כמו כולם?
לובה - ההורים שלי לחצו שאתגייס, ממש לחצו. מאוד חשקו בזה לאור ההיסטוריה המשפחתית. הייתה קיימת בעיה ספציפית בנקודת זמן ספציפית שלא אפשרה זאת. אני יודעת ומודעת למסגרת הצבאית ממה שהחברות סיפרו. זה לא היה גן של שושנים לאף אחת. וזה בסדר. וזה רצוי וזה הגיוני שישרתו בצבא. אני לא מתייאשת, אני בחורה רבת כישורים, הייאוש הוא מהאנשים. ומהתגובות הרגילות לצערי...
נעלולה יקרה- כל כך נכון. אבל מיה בוסקילה התגייסה לחודש וחצי! לכן היא טובה ממני פי כמה. ויש לה גם קול נהדר! אין לי מה לומר, אני יודעת שבחרתי נכון. עברו רק 10 שנים מאז, זה כנראה מעט זמן, אנשים לא משתנים, דעות קדומות יחיו לנצח. האנשים צרי המוחין לא יחיו לנצח. ברור לי שיימצא מי שיקשיב לי גם ומי שיקבל אותי לעבודה כמו לפני כמה שנים, ללא עוררין.
גם לי יש חברים מצולקים עד עמקי נשמתם ומשוקמים. זה נורא. אני מצטערת שחווית את זה. זו לא נורמה חיובית במדינה. וכן - אני אזרח שומר חוק, אני מאמינה בחוק (ברובו) אותי חינכו להטיל ספק בדברים בבית, ואני עושה זאת תדיר. גם אם מדובר בחיקוק. בנוגע לחוק שרות חובה אני מעזה לומר שאני מטילה ספק, לו רק כי ככה לימדו אותי. ולו רק כי הייתה לי סיבה, לי ולעוד כמה. ברור לך שאני לא תוקפת אותך כן? מצטערת אן זה יצא ככה. יש לי קצת משקעים מגילוי הלב שלי.
היי בייב (-: - אני לא מסכימה עם הקביעה שלך שמובן מאליו שירצו להעסיק מישהו שהתגייס. שהרי יכול להיות שהכישורים שלי טובים יותר. המדד הוא מי עושה עבודה טובה בסופו של יום. אני את החובה שלי למדינה מילאתי בדרכים מגוונות. לפני 10 שנים לרגע לא חשבתי שאני אתמודד עם צרות מוחין של מעסיק שכל מה שמעניין אותו זה מה עשיתי בצבא. ובואי נאמר שבגיל 17 הייתי אנרכיסטית קטנה? (-: (לצורך הדיון כן...) אבל היום סיימתי לימודי משפטים והחוק מעל הכל בחיי? מה עכשיו? יענישו אותי למוות? (-:
קודם כל לא ביקשתי שתפתחי פה את הסיבות האישיות שבגללן לא התגייסת, ברור לי שזה אישי וכלל לא ענייני.
לגבי עניין התרומה מכוח החוק או מכוח הרצון, גם לי יצא להתנדב (בלי שום קשר לזה שעשיתי צבא) לא פעם ולא פעמיים, אני לא מנסה לכמת את זה, אבל דווקא בגלל שיצא לי להתנדב ולא ביקשתי על זה שום צל"ש אני מפרידה בין זה לבין לבצע את חובותיי שבחוק, בעיני זה לא אחד במקום השני.
בנוסף לא אמרתי שהתנדבות או צבא עושים אותי או אותך בני אדם טובים יותר או רעים יותר.
ברור לי שזה שלא עשית צבא זו עובדה אחת עליך בתוך מכלול רחב יותר של תכונות שאני בכלל לא מכירה ולכן לא יכולה לדעת איזה מן בנאדם את באמת.
וכמו שאמרתי, לגבי המידתיות ברור לי שניתן להתווכח, זה אומר שזה סובייקטיבי בעיני ואנשים שונים יראו את זה אחרת.
לגבי האמפתיה, מצטערת, אבל כשאת שוטחת תלונותיך בנושא כאן (וזה המקום שלך, את אמורה לכתוב כאן מה שאת רוצה) זה גם מקום שהוא פתוח לכולם לראות, וזה כבר סוג של לבקש תגובה על מה שאת כותבת, ואני מרשה לעצמי להניח שלא רשמת את זה במיוחד כדי שיקטלו אותך...
לא רשמתי כדי "שיקטלו" וגם לא כדי שיגידו לי "מסכנה קטנה" ויתנו לי חום ואהבה.
הנושא הוא בהחלט שנוי במחלוקת. אני יודעת את זה. אני נורא מעריכה שיח חופשי ושוק דעות. זה חלק מחופש הביטוי וזה נושא מרתק בפני עצמו. בגלל זה פתחתי את זה. אבל אני חושבת שלרדת לרמת ההעלבות (לא מתכוונת אלייך, אלא לתגובות שנמחקו כי הן היו מלוות בקללות ואיומים) זו לא הדרך.
אני שמחה לשמוע שאת מתנדבת'התנדבת, כמו שאת מעידה על עצמך שאת שומרת חוק. אבל האם לא עברת על החוק אפילו לא פעם אחת? לא שתית כשהיית מתחת לגיל 18? לא הדלקת סיגריה בבר? לא רכבת על אופניים על המדרכה? כל חייך את אזרחית שומרת חוק? ובחוק, אני מתכוונת לכל סעיף וסעיף שקיים בספרים. כולל כאלה שלא ידעת על קיומם ומהווים עבירה. (-:
אני חושבת גם שהעובדה שלא עשיתי שנת שירות אלא 10 שנות התנדבות מחפות על העובדה שלא התגייסתי. אני לא מבקשת צל"ש. אני מבקשת יחס של שווה בין שווים, אני מעונינת לעבוד ולהתקדם כמו כולם, אבל לי אין הזדמנות. אם את מעונינת לדעת למה לא התגייסתי אני אספר לך בכייף, במייל פרטי ואישי. אני פשוט לא רוצה לכתוב את זה כאן. אני מעריכה את התגובה שלך מאוד.
הממ.. לא תזיק לי המלצה לספר מעלף חושים. בחיי :)
חייבת לציין שעכשיו אני מאוד שמה שפרסמת את הפוסט הזה
הוא גרם לי לחשוב
זו גם הסיבה שלא עניתי לך אתמול אפילו שראיתי את מה שכתבת
קוויתי שהיום יהיו לי יותר תשובות
אבל האמת היא שאין לי
כי זה נושא שבעיני הוא כאוב
כי מצד אחד אני יכולה בהחלט עכשיו לכבד (גם לפני כמה ימים לא חשבתי ככה, אבל כולנו אנושים וטועים לפעמים)שאכן עם כל פעילויות ההתנדבות שאת עושה, ובהיותך אזרחית שומרת חוק במובנים אחרים אכן מגיע לך היום יחס שווה
אבל זה באמת משהו שהוא מאוד נקודתי, והדיון צריך לדעתי להיות רחב יותר
אבל אם כן איפה אנחנו כחברה, או כאינדיבידואלים מותחים את הקו?
איך מחליטים מהו התשלום המספיק?
או שאין כזה, ולעשות או לא לעשות צבא זה לא משנה?
אנחנו הרי לא חיים בסביבה שבה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את הלא משנה הזה
ומה עם אנשים שעושים צבא רק כדי לסמן וי וכל הזמן עסוקים בלתרום כמה שפחות, זה לא פחות ואולי יותר לא בסדר
אני יודעת שהתגובה הזאת שלי יצאה מבולבלת,
אבל זה בעיקר כי גם אני יוצאת מפה יותר מבולבלת ממה שנכנסתי
היי,
זה לא מובן מאליו להעסיק אדם ששירת בצבא על פני אחד שלו, התכוונתי לזה שאם ההתלבטות היא בין אנשים עם השכלה וכישורים דומים (הרי את לא היחידה שסיימה ללמוד) הרב יבחרו במועמד ששירת בצבא, אפילו בתור מש"ק ממטרות.
אני לא חושבת ששירות צבאי הופך אדם אחד לשווה יותר מאחר, אבל זה כן מעיד על כך שהאדם הזה ממלא את חובתו, תכונה שמעסיקים מעוניינים בה.
בכל אופן, אני חושבת שחיפוש עבודה כרגע הוא בעייתי עבור כולם, בלי קשר לשירות צבאי. בהצלחה בחיפושים :)
**על פני אחד שלא**
תיראי, זה באמת לא צודק. אבל כל אחד שלומד אזרחות בבית הספר או קורא עיתון יודע שזו מדינה מיליטריסטית שלשירות צהבאי יש ערך חשוב בה.
מי שבוחר ללכת נגד המוסכמה חברתית הזאת של שירות צבאי חובה, בוחר לקחת על עצמו סיכון. יהיה זה צבוע להגיד שלא להתגייס לא יקשה על החיים.
אני בחרתי להתגייס כי באמת חשבתי שזה תורם למדינה, כי הייתי צעירה ותמימה ובסופו של דבר השירות שלי היה משמעותי רק מעט לחיים שלי, אבל מצד שני למדתי במהלכו המון דברים שמקום עבודה אחר לא היה מעניק לי.
אני מניחה שאנשים ליברליים באמת לא שופטים עובד פוטנציאלי בחומרה על רקע אי שירות בצבא, אבל העולם לא מורכב רק מאנשים כאלה.
אני מבינה שאת עוברת משנהו קשה ומעיק, אבל תזכרי שאת צריכה רק מעסיק אחד שיבין אותך ותהיה לך עבודה. אני מאחלת לך המון בהצלחה!
(אני לא יודעת במה את מחפשת, אבל תשלחי לי מייל, אני מכירה הרבה אנשים :).
טוקסיק - שמחתי לקרוא. באמת. לא רציתי לעורר אמפטיה כמו שרציתי לעורר חשיבה ודיון. הנושא הזה באמת פתוח למחלוקות ופרשנות.
בייב- שרות צבאי לא מעיד על כלום בעיניי. אני לא רואה בזה עך מוסף לחיים שלי או של אחרים. אני מאוד מעריכה אנשים שכן תרמו מזמנם . מאוד מאוד מעריכה. את אלו שהתקדמו במערכת הזו ולא נכנעו לתכתיבים אני מעריכה יותר (-: אני מצד אחד מבינה את המעסיק, מצד שני כואב לי וחבל לי.
בכל מקרה מי שבוחר ללכת נגד המוסכמות יאכל קש (-: אני ממש מבינה את זה. ואני אחת שהולכת נגד מוסכמות כל חייה (-:
יש הרבה אנשים שמעידים על עצמם כליברלים אך אינם כאלה באמת...מאוד קשה לאתר את אלו שכן.
אני אשלח לך מייל בהמשך, אולי באמת תוכלי לעזור.
תודה (-:
חן, רציתי לספר לך שיש מקומות שבהם הדברים מתנהלים אחרת.
אני התגייסתי וכעבור חודשיים השתחררתי. אירועי משפחתי קשה בשילוב עם מערכת אטומה.
לא עשיתי שירות לאומי ומאחר וכבר התגייסתי ושוחררתי. במקום זה התנדבתי באופן עצמאי.
אני חייבת להודות שנתקלתי פחות בסירובים או שיפוט בעקבות השירות הלוקה בחסר שלי.
יותר מזה, היום אני עובדת בחברת הייטק שעוסקת בתחום הביטחוני.
מעולם לא הסתרתי את הסיבות והנסיבות.
אני חושבת שמאוד חשוב להעלות את הדיון הזה על סדר היום.
רציתי לכתוב לך מייל אישית ולדבר על הנושא, אולי לנסות להציע קצת תמיכה, אבל לא מצאתי את כתובת המייל שלך :)
את מוזמנת לשלוח לי מייל אם את רוצה - fashionloca.l@gmail.com
אני חושבת שהבעיה המרכזית שלך היא לא אם עשית שירות צבאי או לא, אלה שלא תרמת בצורה אחרת. ולצורך העניין, צבא החברים של גלעד זה לא נחשב. יש לי כמה וכמה חברים שלא התגייסו אבל שירתו בשירות לאומי מלא וכולם מסודרים בעבודות, ולאף אחד לא עשו בעיות עם זה. אז כן, שאלו והתעניינו, אך כשחבריי הסבירו מדוע בחרו בשירות לאומי המעסיקים קיבלו את זה. השירות הצבאי עצמו איננו האישיו כאן-מה שרוצים לראות במקומות עבודה זה את המודעות החברתית שלך, אם למרות שלא התגייסת, מסיבותיך- עדיין היה לך מספיק מוסר בשביל כן לתרום למדינה.
ואת האמת, לדעתי מי שבחר לא להתגייס לצה"ל וגם לא שירת שירות לאומי - שלא יתפלא על הרמת גבות וטריקת דלתות בפניו.
ואגב, שירות לאומי אפשר לעשות במגוון רחב של מקומות, בטוח היית מוצאת מקום בו תסתדרי.
לא ציינת אם שירתת בשירות לאומי מלא או לא, אך אני מניחה שלא, מהתגובות שכתבת שקיבלת ובכלל מהטון של הפוסט.
ודבר נוסף. חברה טובה שלי, שמצבה הסוציו-אקונומי איננו מזהיר, לא התגייסה לצה"ל אך כן שירתה בשירות לאומי ועבדה תוך כדי בעבודה נוספת. כך שהטיעון הזה לא תופס. זה אפשרי.
לא התכוונתי לתקוף, מקריאה שנייה שמתי לב שיצא קצת תקיף מדי.
את אומרת שאת תורמת, אבל מעסיקים צריכים לראות הוכחות, אישורים, תאריכים... יש לך מסמכים שמעידים על ההתנדבות? כי אלה דברים שלא בעיה להמציא. שוב, אני לא רומזת חלילה שאת ממציאה אלא רק מציגה בפניך עובדות.
שירות לאומי זה משהו רשמי, עם תאריכים ואישורים ואי אפשר לפברק את זה. אולי בגלל זה ההתנדבויות הרבות שלך לא ממש תופסות כשאת מנסה להתקבל לעבודה.
היי אנונימי! שמחה שהגבת, קודם כל והתגובה לא תקיפה אז אין חשש (-:
אכן, יש לי מיני מינים של מסמכי התנדבות כאלו ואחרים. זה שונה מאוד משירות לאומי, גם היחס. אני יכולה לומר שיש לי חברה שעשתה שרות לאומי- גם היא זוכה ליחס דומה לגבי העובדה שלא התגייסה.
אני חושבת שכשאדם רוצה להתקבל לעבודה יש ךבדוק את הכישורים שלו קודם לבדיקת שרותו הצבאי...ואת זה אף אחד לא בודק.
הוסף רשומת תגובה