ברבורים, נהגי מונית, חיוכים ואווזים.

ברוח הפוסט הקודם, שדיבר על דברים שגורמים לי לחייך, היום מהשעה 18:42 אני מחייכת. דבר כל כך קטן וכל כך נחמד.

הסיפור הוא כזה: כל יום בשעה 18:30 אני נוסעת עם סבתא במונית. תמיד אותו ריטואל של הזמנת מונית מהקסטל, הטלפן שאומר "5 דקות" וההמתנה למונית. יש משהו נחמד במונית ספיישל. והנהגים הם טיפוסים מעניינים תמיד.

אבל היום, יצא לי לפגוש נהג מעניין ונחמד במיוחד.

כבר כשנכנסו למונית, לא יכולנו (סבתא ואני) להתעלם מאוסף הפסלים הקטנטנים שעשויים מנייר כסף שיושבים בכל מקום בקדמת המונית. ב"דש-בורד". היו שם דרקונים, ציפורים שהכנפיים שלהן נעות מעלה ומטה עם תנועת המונית (הוא ממש הינדס אותן ככה בכוונה, שינועו) היו גם נשים בשמלות ובכלל, המון דמויות מקסימות ונהדרות.

התפעלנו והחמאנו לו. הנהג בתמורה סיפר לנו שכל אדם שנכנס למונית חייב לחייך כשהוא יוצא. המטרה שלו בחיים זה לשמח אנשים, ואכן אותי הוא שימח!

סיפר לנו שכל אדם יוצא עם מתנה קטנה מעשה ידיו (נייר כסף כן...) מפוסל ונהדר, בתחתית כל יצירה הוא יוצר מעין חתימה אישית - סמיילי. "שאנשים יחייכו קצת".

לי הוא הכין ברבור, כי ל"עלמה צעירה שכמוך מגיע ברבור". הברבור, כך הוא סיפר לי, הוא חיה מונוגמית, שמסמלת אהבה עד אין קץ בין בני זוג. ברבור שאיבד את בת זוגו ימות מצער ומשברון לב, הם לא יכולים לחיות לבד וגם לא להמיר את בת הזוג הקודמת באחרת. טראגי. אז הוא הכין לי ברבור וביקש שאשים בארנק. שמתי. "ככה תמיד תהיה לך אהבה לנצח" הוא אמר.

לסבתא הוא אמר שיכין אווז, כיוון שאווז הוא גם חיה מונוגמית, אבל בניגוד לברבור האווז לא מת לאחר מות בן זוגו (סבי נפטר לפני כשנתיים). הוא ממשיך בחיים לבד חזק ובריא. סבתא חייכה. היה נהדר!

ללא ספק הנסיעה הכי טובה במונית אי פעם.

מאחלת לנהג היקר הזה חיים נפלאים ומלאי יצירה! וחג שמח כמובן!